|
על גופי יטמנו שלושת מרפקי ידי.
אוזני האחת תאנפף-נבל מהעבר הצפוני של החדר
השנייה תלמד פלח תפוז-קפוא לנגן בשתי
מנגינות קרח מכאניות נוסטרדאמיות
בדרום החדר הספון זיזי עץ.
עכשיו ניקזתי עצמי אל פתח-אוויר סביל
עליו המתווכת עוד תדבר ותרחיב, לקשור עירום שכול
אל אותו גיבן כבוי בלהט.
ברגעים הצנומים של יחידות גופי עם עריסות עיניהם
של אותם האנשים המנוקזים, אפליג עם כובע עיתון
על תחבורת ראשי. אם הייתי מדברת הייתי מדובבת
סרט צרפתי שפעם ראיתי ואחליט החלטות של מה בכך:
הייתי משכינה סביב כתלי-טבורי סנדלר.
ידיו היו קשות ויגעות באתי אחרי
הסנדלים והשכבנו אהבה בתווים צמאים
עוד רגע ואני מתכנסת אל החלקים הרקומים.
כשאהיה בפנים, ביקשתי מן המתווכת, אני רוצה
לגור בתוך הלוויתן של פינוקיו, לקטוף מים
לאבד את המוות בטביעה
ואז
לחזור מפורכסת כפנינה |
|
|
איש אחד נכנס עם
ידיד וידידה
למסעדה, אז הוא
אומר למלצר:
אוקיי- אנחנו
מזמינים:
לי- מונדה,
לה- זניה,
ובשבילו תביא
ספגטי.
אז המלצר אומר:
מה, אתה לא הולך
לעשות מזה משחק
מילים?
אז האיש אומר
לו:
בוא-לא-נז,
אוקיי?
הבנתם? בולונז?
בוא-לא-נז?
גם אפרוח ורוד
לא מצליח תמיד
להצחיק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.