New Stage - Go To Main Page


ריח התפוזים הבשלים אילץ אותי לנשום, היה שם ריח חזק של
תפוזים.
ריח מתוק של רקב, ריח של חמסין.
לא רציתי לנשום, לא יכולתי לנשום, לא רציתי להבין שאני שם כדי
לסמן עוד שנה שעוברת.
עוד שנה, זה נשמע כל כך טבעי, עוד שנה של מסלול חיים מונוטוני
עם תהפוכות מרטיטות, פשיטת עורות המתנהלת מתחת לפני השטח.
אני את העור שלי פשטתי לפני שנתיים באמצע מאי.

שמש בעינים וריח חמניות.
איך אהבת חמניות, איך היום אני נשארתי לאהוב אותן.
התודעה שלי התקפלה לקוביית נייר קטנה והכל נראה לי כ"כ הזוי.
האנשים, הצבעים והאבן הזאת,
האבן הזאת,
את.

הצהוב שטף לי את הגוף, ואני הרגשתי איך האויר מתרוקן ממני לאט
והנפש שלי קמלה, כמו הדשא בקיץ.
המילים נאמרות בנימה של עייפות, מכתבים נקראים, דמעות נושרות
ולי נותר לקוות שהשתיקה שלי תספיק.
קיוותי שאולי השתיקה שלי תחליף את זאת שלך, ושורות האותיות
הדוממות שלך יראו לי סימן של חיים.

זר מונח, ואחריו מגיעים עוד כמה - צבעים מלטפים את השם האילם,
מקנים לו כס מלכות שיעלם בסופו של יום ברוח.
תמונה של אדום מנקר עיניים וצהוב שמכלה נשמות
שחור, שנצרב בשמש.
ואני קמלה בגוון חיוור, שותקת.

כמה שאהבת חמניות, את זוכרת?



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/7/06 11:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גחלילית אפורה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה