הולדתן של מילים בעוולה.
רוצה לומר: אין אשם בלי אש.
על הזמן ההוא אני נותן עתה;
על פרותיו של העץ המורעל,
השולח פארותיו
לעבר עתיד המתמגל מעליי;
על העוקצים שהוכמנו בעיבורי הדבש;
על הלהבות המכלות את קצירי השכחה.

שהרי בטרם המילים היה גג אסבסט.
רוצה לומר: היה לא כלום
וכבר מעט היה מתלכסן מעל צריפי הכיתות
ונדמה שלמראית עין בלבד,
תעתוע של חמסין;
והיו הנעורים, פריחתם המרודה,
דרוכים תמיד לפעמונים של קרב
כאגרופים קפוצים, כאולרי קפיצים.

והיה החופש נקטע באיבו.
יש יאמרו: מעולם לא החל
ורק צופן השנים הבריח את שערי התמוז.

בהיזכרי כעת בראשית הקיצים
ארצה רק עוד לדעת שלא בערו לשווא,
שהיו עלומיי כאותם קוצים,
שבהרגישם ברוח הנושא הבטחות,
יקבלו בהבנה את כורח הדליקה.