|
אנחנו שני ילדים
שרצים למטה במדרגות
עושים תחרות
יודעים שאף פעם לא נמות
אנחנו שני הזקנים על ספסל
שנפגשו אחרי עשרים שנה
מביטים בעיניים
כמעט לא מחליפים מילה
ויש בי צדדים שאתה עיצבת בעצמך
גילפת במילותייך
והם יהיו איתי לעד
ויש רגעים שחוזרים בי לפתע כשאתה אינך
בראשי בליבי
תמיד יהיה מקום בשבילך
כמו החייל שסוחב על גבו
את חברו שנפצע
אתה בשבילי הגיבור
רק כי הינך אתה
ולא משנה מה יהיה איתנו
ואיך תתגלגל קובייה
זה חשוב שתדע
אני תמיד אהיה לצידך |
|
|
אני לעולם לא
אפרוש!
פרובוקטור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.