נערות, בנקבת הגיחון, עם כדי מים,
ראיתי בירושלים.
עיר צמאה לרחמים,
רבים עליך קמים.

את פותחת שערים
לאוהבים וגם לצרים,
ואני כתמיד, חוצבת בך בכובד,
רובד אחר רובד.

כי יש בך ריבוא מנהרות
ופתחי ניצוצות ואורות.
יש בך הר ויד ושם
ולב יהודי הרוטט ונושם.

פועם בעיר דוד בציון
ובדבקות נערים בגוש עציון,
בתרועות ישראל, יהודה ומפיבושת
ובגבעות חפורות בתחמושת.

בהדי שיירות דניאל וסמואל
ועשן משורינים במעלה הקסטל,
שיירות מזון ומים
העולות לירושלים.

ויש בך שוק וסמטאות
ושכונה בנחלאות,
כיפות של זהב וקולות מואזין
ופתק קטן בתוך כותל שותק ומאזין.

מי ידע צפונותיך ירושלים?
אולי רק אותן נערות בגיחון
                       שדלו בך מים, מים, מים.