רוח על מפרשי כסף
אני כאן
אלכוהול יורד לוהט בגרון
כמו תרופה, כמו חיים




הבזקים יש לי
לפעמים
כמו דמויות כל האנשים
שעונים על דלפק מבקשים
עוד ועוד ועוד ועוד...



השמיים מעוטרים נברשות של זהב
אני שלך הלילה
אך אינך רוצה בי עוד
רצית כל כך ועכשיו כבר לא

פגוע אין את מי להאשים
הודעות שנשארות ללא כל מענה
בחורות אחרות
לא מעניינות הן לא
מבינות





יש לי נפש רגישה
לתנועת הרכבים למבטי הבריות
נפש ביישן
פחדן
נלעג






מהלך על קצות האצבעות
מנסה להתבלט - כמה שפחות
עינים באדמה שחור משחור
כתפיים עבותות עינים אטומות

למה שתרצי עוד,
נשיקות מזמוזים בקצה הבאר
זה עושה געגועים לחים
ותחושה כמו בדידות
הרחק מאלוהות




מזנקים מכל הבניינים
סוג של לוויתנים
אבל...




באיזה רגע הבניינים נעלמים
נותר רק גל של אבנים
והשתוקקויות
האם האפשר לברוח מהעתיד לקרות?
בדידות








ורק אז נוגע איזה שיר היישר בפנים
העננים מתפנים
וכל הזוגות האוהבים מסתלקים
הכאבים נהיים קהים כמו זוויות






לרגע וכמעט ומגיעים - לחוף
בדיוק אז מתרסקים
גלים על מזח עם השחפים
מעולם לא היה לנו אפילו סיכוי
לא היה מספיק אוויר