הסתובבתי אבודה ברחובות, אבודה כי לא ידעתי איפה אני נמצאת וגם
לא לאן אני הולכת...
אני עומדת באמצע כיכר, מאות אנשים עוברים אותי, עוברים דרכי,
ממהרים לשגרת יומם העסוקה.
המכוניות נוסעות סביב סביב, במעגלים אין סופיים, והנהגים
צופרים וצורחים.
עשן ופיח מתערבב באוויר הכבד לנשימה.
אני מסתכלת על הבתים ולא מצליחה לדמיין איך זה לגור כך, ישירות
בתוך הזוהמה.
אבודה, מסתבבבת סביב עצמי, ולרגע אני רואה עיניים אבודות
שמסתכלת עלי בחזרה.
עיניים כחולות גדולות, אבל מלאות בערפל סמיך.
והעיניים מחוברות לפנים צעירות אך כל כך עייפות.
והגוף כל כך צנום ושברירי. עומד מאחורי דלת המרפסת בקומה
השניה, מציץ אל החוץ.
והמבט שלי נלכד על ידי נערה אבודה, שעומדת באמצע כיכר סואן.
ברור שאינה יודעת לאן לפנות הלאה.
והערב הגיע כל כך מהר, ובכזו פתאומיות.
הכל נהיה חשוך.


לא היה לי מושג למה אני עושה את זה.
למה אני רצה לעבור בבניין שמעולם לא הייתי בו, נתקלת ודוחפת
אנשים.
הזעתי מהשמש האיומה ששכחה שעכשיו חורף, וקיפדה את החוץ.
כשהגעתי לקומה השניה איבדתי כבר את חוש הכיוון, הייתי צריכה
לנחש, ומהר.
הימרתי על הדלת הקרובה עם השיח היבש ליד.
כשנכנסתי בלי לדפוק אפילו על הדלת, קרן שמש מבחוץ שברה את
החשיכה ויצרה פס של אור על הריצפה. ובקרן האור היתה כף רגל
בהירה, ובמורד הרגל היה הוא מוטל על הריצפה.
כשפקחתי שוב את עיניי מלאך לבן עם שיער שחור החזיק את ראשי
ברכות, היא ניסתה לתת לי מים, הייתי כה צמא. אחרי הלגימה
הראשונה עלתה בי התחושה הזו.
"מצטער", לחשתי, אך הייתי כל כך עייף.
ניסיתי להשאיר את עיניי פקוחות, המלאך היה כל כך דומה לבחורה
שפעם ראיתי...

בהתחלה, חששתי שאולי הוא מת, אך לאחר שהוא הקיא עלי, הבנתי
שהוא עדיין פה איתנו, איתי...
נשארתי כך ללטף את שיערו הזהוב עד שהוא נרדם.
שמתי כרית תחת ראשו ונכנסתי לחדר השירותים, שהיה יותר תא מאשר
חדר, כדי לשטוף את בגדיי.
על המדף מתחת למראה היתה קופסה פתוחה עם קפסולות חסרות שם בצבע
תכלת, וכוס מים חצי גמורה ליד.
כשיצאתי מהשירותים נבהלתי כשלא מצאתי אותו היכן שהשארתי אותו.

היה קשה לזהות אבל בתוך החושך. ראיתי משהו מכורבל במיטה שהיתה
בצד החדר.
אין לי מושג מאיפה שאבתי את הכוחות לזחול בחזרה למיטה.
אחרי זמן שנראה כמו נצח, גוף זר ובוחן התקרב למיטתי.
אבל היא לא היתה זרה, היא היתה המלאך שלי.
היא פשטה את מעילה, ומתחת היה גוף עדין, כמעט עירום, שעליו רק
מלמלה דקיקה.
אימצתי אותה אל מיטתי, אל חיקי, את המלאך שלי.
ונראה כי סוף סוף מצאה את יעודה.
בגיהנום שלי היא היתה מלאכי השומר.
ואני אשמור מכל משמר על מלאכי הישן, ולו רק שתמשיך לחייך
בשנתה.