משרשה נושפת, רוחות לאגונה כלטיפות מים על אלמוגים.
קרניה נועצת, בלפיתה הגונה אל להקות סריסים.
היא אינה מתבדחת, היא אינה נאנחת, רק צורחת.
עינה נוטה לשוב אל הגבעה, שם עננים זכים וטהורים מצפים רק לה.
יש תחתית לכל תהום, היא רואה את האור, אך היא ממשיכה ליפול.
ובסוף תהום מחכה לה ארנב לבן, הוא יברך אותה שהגיעה עד כאן.
הוא יראה לה את הדרך, הוא יראה לה את האור.
אך מהר, אין לו זמן, יש עוד הרבה כמוך בעולם.
עינה נוטה אל הגבעה, עננים זכים וטהורים קוראים לה.
היא אוחזת בארנב, ורצה איתו יד ביד, הוא מתנגד הוא רוצה ללכת
אך היא קופצת ועולזת, עולה, מגיעה אל הפסגה.
הוא ממשיך לנסות לברוח, אך היא ממשיכה לצרוח.
אין בה פחד, הם כבר ביחד, היא מתבדחת ונאנחת.