קיפי כבר לא מזיין.
הוא שקוע בתוך ספת מסאז' שעלתה הרבה יותר מדי כסף שלקיפי אין,
צופה במסך פלסמה רציני שגנב מאחד הבתים אשר זכו לביקור לילי.
הטלוויזיה עומדת בשלווה על כוננית מאיקאה, שקנה מתצוגה. קיפי
זוכר איך קיבל עליה 50 אחוז הנחה בתנאי שיפרק אותה בחנות ויבנה
אותה שוב בבית. הוא מחה איזה שתי דקות אבל אז הבין שהוא עייף
מדי לזה והתחיל לסובב את הברגים בכיוון ההפוך. הוא הכניס קרשים
שהיו פעם ארון לתוך גרינשפינה העייפה ונסע בתשישות מופרזת
למקום בו יוכל להקים את קובץ הקרשים לתחייה. משום מה הוא קורא
אותו "בית". אנחנו נקרא לזה "חור".
אז קיפי יושב מול הטלוויזיה, מסתכל קצת ערוץ גרמני, שומע "אחח,
אחח, אוי, אוי" יוצאים מפיה של בחורה שרק לפני שתי דקות עוד
באה במראה חסידי לנקות במטבח של סוס שרירי וחושב שזה מאוד לא
מתחשב במצבו להפיק כאלו קולות ועדיף לראות משהו תרבותי. אז הוא
מזפזפ לערוץ שתיים. השעות שעות פריים טיים וקיפי צופה במנחה עם
פאסון מראיין ילד חולה סרטן שלא עשה שום דבר לאף אחד. הילד
כולו בחיוכים, שכח שהוא חולה והמנחה מנסה להזכיר לו כמה הוא
אומלל ועצוב, שלא ישכח אילו נקודות עליו להבליט בראיון. אבל
הקטן, עזבו אותו, הוא באופוריה מהקהל, מהמצלמות, מהזמרת עם
השדיים הבוהקים שממתינה לתורה, מה עכשיו זה עם הפאסון רוצה
לדבר אתו על נושא מדכא כמו סרטן, שיעזוב אותו וייתן לו לגמור
בשקט. קיפי דווקא תומך במנחה, הוא יודע שיש דרישות ויש תקציב
ופעם גם היה מכרז ודודו טופז ויש סדר עדיפויות בעולם. לא
מביאים מסכן שיספר שטוב לו. המסכנים מסכנים, המאושרים
סלבריטאים. כך מתנהל העולם של הטלוויזיה המסחרית ומשפריץ
מציאות מדומיינת לכל עבר. אבל מה, גם קיפי רוצה לראות את הזמרת
עם השדיים, חתיכת מחשוף דפקה זאת שתהיה בריאה, אז הוא ממתין
שהגוסס יקבל קבל עם וקהל את ברכת ה"רק בריאות" ובלב פנימה"מאוד
מקווים שאם תחליט להתפגר תעשה זאת בעונת השידור ולא בפגרה,
מאפשר לנו להזכיר אותך לשלושים שניות שידור בפרצוף עצוב
ופוטוגני". קיפי מוכן ומחורמן למטח ווקאלי מדגיש סרעפת של
הזמרת ברגע בו תפצח בשירה עמוקה ונוקבת, אבל אז בדיוק נדלקת
המנורת חירום וקיפי קולט שהוא עמוק בתוך הפסקת חשמל.
עכשיו, אם שכחתם ממקודם, קיפי שקוע ככה טוב בתוך הספה הרוטטת,
לקום עכשיו זה לא מתאים. מה גם שהוא לא יודע איפה שם את נעלי
הבית שלו. אז הוא צועק לעבר הארון חשמל בליל קללות עסיסיות.
הוא צועק חזק, כדי שהארון ישמע אבל הארון לא מגיב. ככה, במשך
חמש-עשר דקות, קיפי נכנס להתקף של צרחות וקללות והנה הוא רוטט
יותר מהספה וצילה גולפש מקומה ג' שזאת קומה אחת מתחת לקומה של
קיפי, בטוחה שהנה, גם בארץ ישראל סוף כל סוף ריכטר יתגאה,
ונקבל איזה שבע-שמונה כזה ולא ארבע-חמש כמו בדרך כלל. היא כולה
בהתלהבות, צועקת "סוף סוף אסונות טבע". זאת לא נרגעה מהצונאמי
אז במקומות האלו של הצעירים. אחר כך קראה בעיתון איזה תחזית
אפוקליפטית על רעידת אדמה מטורפת שתביא לוואחד צונאמי שישמיד
את כל אוכלוסיית תל אביב והסביבה וחיכתה וחיכתה שזה יקרה
וכלום. עכשיו היא צוהלת, קופצת כמו מטורפת מניפה ידיים ורצה
לחלון לבדוק אם כבר הגיע הים. יש לה נסיבות מקילות, לצילה. איך
אחותה הגרויסע מציאה הזאת גנבה לה מבין הידיים את הדירת ירושה
של אמא שלהן, ברחוב בלפור בתל אביב. אמרה לה, תמכרי לי את החלק
שלך, במילא אין לדירה פוטנציאל, אני אגור בה ואת תגורי בעיר עם
עתיד, את תגורי בחדרה. וצילה האמינה. צילה האמינה באולגה, צילה
האמינה בחנקין. האמינה. בסוף יצא שאחותה הזבל השכירה את הדירה
במיקום האטרקטיבי לסטודנטים חרמנים ועשתה בוחתה כסף. וצילה?
ובכן, צילה גרה בחדרה, אין צורך להוסיף...
אחרי עשר דקות שקיפי צורח וצילה מסתכלת בחלון, חושבת שהכל
אפשרי, עובדה, לפני חודש היה טורנדו- מיני אבל טורנדו- יוצא
שכן מסוקס שגר מול הדירה של קיפי ומרים את המפסק הראשי. הוא לא
עוצר מול הדלת לנזוף בשכן הרוטט, יש לו בחורינה שווה ממתינה
במיטה, העתק של ההיא מהסרט שמקרינים בדיוק עכשיו בערוץ הגרמני
והוא לא מתכוון לבזבז שנייה בחוץ.
החשמל חוזר. קיפי חדל לרטוט. צילה חוזרת לבהות בגובלן בעניין.
והמסוקס, הוא היחיד שנהנה מכל העסק.
הופ. בחורה בביקיני נועז נושקת לחלציו של בחור עירום בפרסומת
להמבורגר. קיפי מנסה למצוא היגיון ויוצא לו תאוות בשרים. הוא
נורא מבסוט מגאוניותו ומחליט לקבוע לעצמו תאריך לראיון עבודה
במשרד פרסום, מיד אחרי שיקבע תור אצל רופא רגליים שיוציא לו את
הציפורן החודרנית המציקה. הוא חושב שמה שהציפורן המקוללת עושה
לו בבשר זה ההפך המוחלט מתאוות בשרים ושוב הוא מחייך, מרוצה
מעצמו שככה מתפלק לו קופירייטר בהתהוות והוא בכלל לא ידע.
בפרסומת הבאה יש תינוקות מתחרמנים בחיתולים סופגים וקיפי מחליט
שזה באמת מוגזם ואם כבר להתחרמן, אז כמו שצריך, כמו שעושים את
זה הגדולים. אז הוא מעביר לסרט הגרמני ההוא רק כדי לגלות שהאלו
מזמן גמרו ועכשיו מקרינים איזה שעשועון עם זקנים. והוא מבואס
כי דווקא בדיוק עכשיו יושב לו טוב, פורנו, וגם מקודם בעצם, וכל
הזמן באופן כללי, רק שההפסקת חשמל המחורבנת הזאת קלקלה לו את
התכניות להתחרמן לרקע אנחותיה של הזמרת השופעת. אז הוא יושב
מבואס, רוטט כמו זנגלר חרמן בספה שלו, חושב שהוא כבר מזמן לא
זיין וכמה עצוב שזה ככה בגילו והוא בכלל עוד צעיר ובעל רצון.
אבל זאת בעיה משנית לעומת הבעיה העיקרית שאין עכשיו סקס, בשום
צורה, אפילו לא לצפייה וככה הוא יושב עם פנים נפולות ופתאום
שומע "אחחח" מהדירה ממול ובא לו רעיון בדמות מנורה אולטרא
סגולה וחיוך ממזרי מתפשט על פניו.

בפעם הבאה שיש הפסקת חשמל לקיפי זה כבר לא משנה, כי יש לו
לפחות שלוש סוללות טעונות מתוך התשע שהשאיל באותו לילה בו טייל
בנורדיה, מבקר בעשר דירות קרקע בשעה שבה כל חברי המושב עסוקים
באיזו ישיבה מושבתית ותר אחר מצלמות וידאו. חזרה בחורו הדל
(שקיפי, כאמור, טועה לקרוא לו בית) לאחר שסיים לבחון את השלל,
הגיע למסקנות הבאות: יש שלוש מצלמות להן שתי אחיות תאומות.
מצלמה אחת נותרת בודדה ומיותמת. הוא בחר מכל שלשה את הנציגה
הטובה באופן יחסי לביתו של המסוקס, את זאת באיכות הממוצעת
לביתו שלו ואת הנותרת, לזונת סוללה. את המצלמה המיותמת וחסרת
האחים, שם בקרטון ליד הדלת של צילה. כדי שלא תטעה צילה לחשוב
שמדובר במשלוח ששלחה לה האחות הפסיכופטית שלה, שאולי התחשק לה
למצוא מסלול אחרון מעניין יותר לחולדה שנרצחה בדם קר והשם יקום
דמה, צייר קיפי על הקרטון לבבות בעיפרון צבעוני וכתב בפתק
גדול: "לא לדאוג, זה לא משלוח מאחותך!".
את שלוש המצלמות הנבחרות הציב בנקודות אסטרטגיות בחדר השינה של
המסוקס כשהוא לא היה שם, באורח פלא, לעשות מעשים בעוד זועקת
ענוגות. בדרך שלא תפורט, על מנת לשמור על מסתורין ולא להסגיר
את העובדה כי ידע טכני רב לא ניכר בסיפור, היה מקליט את המעשים
הנלוזים ברגע בו הקירות היו רועמים לשמע עוד בחורה נאנחת
ובבוקר, כשהמסוקס שוב לא היה בחדרו לבצע את שגרת לילותיו, דאג
קיפי להחליף קלטות וסוללות במצלמות. את החומר המוקלט והסוללות
הריקות היה לוקח אל החמ"ל הפרטי שלו שהוקם בסלון ביתו, איפה
שהספה הרוטטת והפלסמה על הכוננית מאיקאה וראה את האקט בשלוש
מצלמות, משלוש זויות שונות. וכך- גם כשרבו הפסקות החשמל
החוזרות ונישנות, קיפי לא היה מוטרד שכן הפורנו שלו לא היה
תלוי בחסדי תחנת הכוח, ההיא שמהווה שם נרדף לעיר העקומה שלו.
המצב יכול היה להמשיך ולהיות מאוד אידיאלי בעולם בו קיפים
כתומים היו משייטים מסוממים בנעלי בית משובצות ומריצים דחקות
עם מוישה אופניק.
אך לא.
יום אחד, במהלך הצפייה הרוטינית משלוש זוויות של מעשה סדום
באיזו שחורדינית מעורטלת, קלט קיפי דבר שלא מצא חן בעיניו אלא
הבעית אותו עמוקות. בין מטח האנחות הצליח קיפי לזהות בבירור את
המילים הבאות "איך" "הגיעה" "לפה" "מצלמה" "יא" "סוטה".
ההקלטה, לצערו של קיפי, הסתיימה הרבה לפני שנגמר. ובעוד קיפי
שלנו יושב עגמומי מכך שהפעם היה חרא סרט, בא אליו מאחור איזה
בחור שרירי וגמר עליו, בצורה אחרת לגמרי ממה שהתרגלנו.
השרירן (או בכינויו המוכר יותר-המסוקס) אסף את שלל הקלטות
(ושמר, בטח ששמר) ואת המצלמות הכניס כולן לתוך רכבו הגרמני,
יחד עם קיפי. בדרכו לבית החולים, לזרוק שם את הסוטה שזקוק
לטיפול עשרת אלפים בגופו המפורק, עצר בחריקת בלמים את רכבו ליד
פח הזבל השכונתי והשליך לשם את כל המצלמות.  
ובלילה בו קיפי פנטז על אחות רחמנייה שבאה להחליף לו אינפוזיה,
ניהלו עשר מצלמות רב שיח ויזואלי בפח אשפה, נרגשות לגלות
ביניהן את חברתן האובדת, שנזרקה כמה ימים לפני כן, אחרי שצילה
פסיכופטית אחת לא הפסיקה לצרוח על הקרטון בו נארזה: "אני אראה
לה לזונה הבת אלף הזאת שככה שולחת לי ארגזים עם חולדות ועוד
מנסה עליי תרגיל הטעייה, כותבת לי שזאת לא היא!" והשליכה אותו
בזעם לפח השכונתי. המצלמות צחקו ביניהן ושמחו על בעיות תברואה
תדיר בעיר המסריחה הזאת, שמאפשרות לזבל להצטבר לו באופן כללי
ואת מפגש האיחוד באופן פחות כללי. וזה סוג של סוף טוב. עבורן
לפחות.
ומה עם קיפי? ובכן...
קיפי כבר לא יזיין.