היא הייתה מסתכלת הרבה דרך החלון.  היא לא ראתה כלום דרך
החלון, חוץ מאיזה קיר בטון, אבל היא עדיין הסתכלה. כאילו ידעה
שמשהו יופיע. היא גם חשבה הרבה על אושר - היא הייתה פשוט בנאדם
כזה שחשב על אושר הרבה.

יום אחד היא קמה מהמיטה ולא שמה לב שדרך החלון שלה היה אפשר
לראות את האושר. היא התעוררה מאוחר ומיהרה לא לאחר יותר מדיי
אז לא הספיקה להסתכל בחלון. כשהיא הסתכלה בחלון מאוחר יותר
באותו יום כל מה שהיא ראתה דרך החלון היה קיר הבטון הרגיל.

הקיר ידע שאסור לתת לה לראות את האושר, אחרת משהו רע יקרה.
למרות שהוא ידע את זה, היא עדיין הבחינה שמשהו שונה בקיר, שהוא
מסתיר משהו, אז היא צעקה עליו. הוא לא ענה. היא זרקה עליו
משהו. כלום לא קרה. אז היא פשוט חשבה על אושר.

כמה חודשים אחרי זה באו מכונות והרסו את הקיר בטון שמול החלון
שלה. היא הסתכלה מהחלון באותו היום לראות את מה שמעבר לקיר.
זוועות. ליכלוך, מכונות נוראיות, כל מיני אנשים שסבלו או שגרמו
לאחרים לסבול. היא תהתה אם זה האושר, או שבכלל כל השנים האלה
היא לא שמה לב למשהו מאוד מיוחד לגביי קיר הבטון הספציפי שלה.