העורבים מסתובבים למעלה. הם חגים סביב סביב.
אולי אתמול הם ראו את המוות, אז היום הם שמחים.
הוא הולך ברחוב,
לא חושב על כלום.
היא יודעת.
החיים בנוים מסרטים קצרים, שבאים וחולפים,
הוא אומר.
מחר הוא יראה את האור כבר,
היא חושבת.
היונים רואות הכל. הם שומעות ומבינות מה שבני האדם לא.
גשם מטפטף על העיר, לאט לאט.
שלג צונח לקרקע, כי הוא יודע משהו שאף אחד אחר לא יודע.
הוא לוקח צעד אחורה לרגע, רק כדי לנשום את האוויר...
והיא נושמת.
הפרפרים עפים להם בצבעוניות,
בלי רגע מנוחה הם עפים.
הם מאושרים, כי הם מבינים.