בקצה ההר בכה לו הגמד
בכה על פיסת בד.
ולידו אבן שותקת
שהלב שלה נשבר.
והנשרים מעל מברכים
את ברכת המזון.
בתיאבון.
גמד אפוס כוחות
זרק את עצמו לכל הרוחות.
הכובע עף בלטיפות העננים
והוא מרים ראשו אל הרקיע
והוא טובע
הוא שוקע
הוא בורח הוא שמח
הוא רוקד
הוא כבר לא פוחד
הוא כבר לא שד.
והנשרים לא מבינים
הכיצד גמד אפוס כוחות
בוחר בחיים.
והם עוזבים
קצת המומים
והגמד קופץ,
הוא קופץ
קוף על עץ
קוף על עץ
קוף, עלה
חוף יפה.
אני שמח אני לא שוכח
לא בורח לא סולח
אני שוב אני עצוב
סתום סערור
דרך השכל דם נשפך
יותר טוב יותר טוב |
