כבר זמן מה שההצעה עולה פה ושם
בדיונים
לפני שבועות כבר ביקשו במפורש שאניח לזה
"תני לנו לפתוח את המקום לתיירות"
אמרו לי.
"זכות הציבור לדעת".
נעלתי את דלתות הפלדה של המקרר במנעולי קרח.
טעות של מתחילים.
בימים האחרונים אני מבינה שנתקבלה ההחלטה
פה אחד, אלפי-פיות, ארבעים ושישה בעצם.
אני מעמידה פנים שלא הבחנתי
ומכניסה את הקהל בטפטוף.
סוף ספטמבר מתקרב,
תקופת התרחבות כלי הדם
כל שעה שחולפת מביאה עמה צמחי מרפא חדשים
לחבוש את הקיים.
והקרח נמס.
כשנכנסים אנשים אני נעימה ומשתדלת להקסים
מתנצלת על הכפור במקררי הענק של הנפש
מציעה חרמוניות, לרוב נתקלת בסירוב מנומס,
"תני לנו להרגיש את הקור המדובר".
ומוכרחה להודות שעד כה למדתי להשאיר סדק-צר בין הדלתות
את המנעולים שומרת לשעות הקשות באמת
ועוד אין בי חרטה.