במסיבת יער נפגשנו.
הייתי על סף הרעלת אלכוהול.
לפי דבריה, גם היא, אבל לא נראה סימן.
שיחות שטותיות, טיולים רגליים חפוזים.
חקרתי אל נפשה בעוד "החבר" שלה השתעשע עם אחרות.
איני זוכר הרבה מאותו לילה ארוך-קצר שהעברנו ביחד.
עיניה הכחולות-ירקרקות אשר העתיקו נשמתי נצרבו באחורי ראשי.
חיוכה המבויש והעקום עדיין מתרוצץ במוחי בכל פעם שאני עוצם
עיניי.
מלווה אותה לתחנת האוטובוס, מחכה לרגע האחרון שנבלה ביחד,
לאותו ערב כדי לשתף איתה את מחשבותי, את רגשותי אליה (עדיין די
מבושל).
אך חברותיה הטורדניות חתכו את מגע ידינו בעודן צועקות שיש לה
חבר, מאיימות לבתר אותי אם אתקרב אליה שוב. אבל הן לא מבינות
שהיא אינה שמחה איתו, שהוא בוגד ומשקר.
לעזאזל איתן! היא מתרחקת, נעלמת בין העצים בעודי נחנק מתחושה
של אי צדק.
את המשך הלילה העברתי בחיפוש שלווה בתחתיתה של כוסי.
כמה שעות מאוחר יותר בעודי שוכב לבדי במיטה, לא מסוגל להוציא
את פרצופה המושלם מראשי, השגתי את מספרה מחבר (וווההווו).
בוהה בספרות שהוקלדו על פלאפוני, מהרהר באם זה יהיה מהלך טוב,
באם זה יהיה הוגן כלפיה להטיל את מטעני.
טוב, שם זרג על כולם, אני קובע את עתידי!
טון הצילצול מתנגן באוזני... היא ישנה? היא מסננת? זה רעיון
טוב?
מנסה לחשב את מהלך השיחה בינתיים.
קול רועד וחלש עונה לטלפון, אני מציג עצמי, מתלוצץ קצת, והופ
ניגש לעניין.
"אני מרגיש אלייך משהו מטורף, את דלק לנשמתי, הייתי רוצה לבלות
את כל השנה בלפנקך, אבל (קונפליקט פנימי) חבר ברשותך ואיני
מרשה לעצמי לעשות לו את זה, איני נבלה, אז עכשיו יודעת את איך
לתקשר איתי, אשמח לטלפון כשלא תהיו ביחד יותר, ואנא, אל תחתכי
את קשרכם בגללי".  מהצד השני נשמע רק אוקיי נבוך.
ניתקתי והתחילה סערה במוחי, למה לעזאזל עשית זאת, היא לא
מרגישה את אותו הדבר, זה תמיד כך למה אינך לומד?
עוצם עיניי, מתפלל להרדם. בדיוק כשאני מאבד את האדמה מתחת
לרגלי ונכנס לעולם החלומות, מכשירי מרקד ומצלצל, מי זה יכול
להיות בשעה כזו?
זו היא (תגובה אנושית וופטידו!) מפרטת בהודעה שגם היא מרגישה
כמוני, שהיא תפרד מחברה בשבילי (אני מיוחד! אני זונה!).
לאחר וויכוחים מתקתקים החלטנו להיפגש למחרת ולגהץ הכל...
דיברנו כמה שעות ולא ממש הגענו להחלטה כי אני שטותי.
ללא ידיעתי, כמה חברים עצרו למסיבה קטנה אצלי.
עדיין תחת האנגאובר קטנטן התחלתי לרוקן כוסיות משקה.
דבר אחד הוביל לאחר ואני מוצא את עצמי מנשק אותה על מיטתי
יש לה חבר! אתה חבוב מלוכלך! רק הכרתם!
באותו הערב היא נפרדה מחברה.
שבועיים אחרי כן, אנחנו עדיין ביחד, מאושרים מתמיד.
היום חששות אחרות שוכנות בראשי.
האם שמונה חודשים לבד בארץ זרה הותירו אותי נואש ומוכן
להתפשר?
לעזאזל, אנחנו בקושי מדברים את אותה השפה, היא שנתיים מתחתי!
איני רוצה להיות כזה שטחי.
טוב, אשא עיני אל עבר העתיד, עוד נשפר את התקשורת בינינו.
אופטימיות!