מחשבות ארורות
הנחנה לי,
תנטשו את הספינה
עוד רגע ותגיע הטביעה!
מחשבות ארורות משתלטות על חלקים בתוכי
בציפורני חתול עולות על גזעי עצמותיי.
גם על ענפי העורקים זוחלים להם נחשים.
מדגדגים, עוקצים, מלטפים. חונקים!

מחשבות ארורות!
אתן מגורשות!
מחשבות ארורות, משיבות;
"איך תגרשי אותנו הרי אין בך כוחות".

אני לוקחת את מכשיר הקשר ומדווחת;
"מחשבות ארורות עולות ברגליהן הקטנות צפונה,
מתיישבות על האונה השמאלית במוחי
מתבוננות בי מלמעלה.
מחייכות - ואט אט כובשות את המוח הצר, את עולמי, את הקיום שכל
כך מעט ממנו נותר.
אוהלים הן מקימות בתוכי, מסדר צהריים, חלוקה בשלשות.
מפקד צועק עליהן לכבוש את ארצי, את חלקת קיומי".

אט אט אני גוססת.
אט אט מחשבות ארורות משדלות,
"מכרי לנו עוד אדמות".
"תתחילי לחשוב כמו כולם,
כדאי לך, יהיה לכולנו הרבה יותר קל".

נשיקה על לחי,
מעט רטובה.
גבר שלידי העיר אותי משינה נעימה.