פעם אחת אשכרה עשיתי את זה. שמתי איזה מישהו אחד, שהלשין
עלינו, בתוך ארגז בטון רך ועד שהגיעו עם מסור כדי לחתוך לו את
הרגלים ולהוציא אותו משם הוא פשוט לא הפסיק לבכות ולצרוח שהוא
מצטער. את הצעקה שלו שמע אפילו התאילנדי מסוף העולם שמאלה, אבל
אני באותו זמן שמעתי את "Love Me Do" ברדיו באוטו. הבחור ההוא,
אגב, לא רק שהפנה את הראש לכיוון השני כל פעם כשהסתכלתי לו
בעיניים, הוא כבר בקושי דיבר וממה ששמעתי עליו הוא פשוט התחרפן
ונכנס עם הכיסא גלגלים שלו מתחת לאיזה משאית שהנהג בה היה
שיכור מכדי לשים לב שהוא לא סתם איזה חתול תועה. בטח מתי שזה
בדיוק קרה חשבתי עלייך.

אחרי שהתיק נסגר מכורח חוסר ראיות ועדי ראייה - מסתבר שהדם של
ההוא נכנס לו כל כך חזק למוח עד שהוא שכח בכלל איך קוראים את
השם שלו, אנשים פשוט נמנעו מלגשת אליי בגלל כל השמועות. אף אחד
לא הסתכל לכיוון שלי, אנשים שמכירים אותי היו עוברים לצד השני
של הרחוב כשהיו רואים אותי הולך מולם והחברים שלי, אם אפשר
לקרוא להם ככה, כבר לא דיברו, לא עליי ולא על אף אחד. בטח בכל
מבט שלא הופנה אליי ובכל פעם שלא הורמה שפורפרת טלפון בדיוק
חשבתי עלייך.

ואת? את בקושי חושבת. לא עליי, לא על החיים, רק שותקת כל הזמן
ומסתכלת עליי עם עיניים כבויות. את כבר לא עונה לי כשאני מדבר,
אפילו כשאני מסביר שמחפשים אותך ואפילו כשאני אומר שאני לא אתן
להם לקחת אותך - פשוט לא בא לך לשמוע. אני בא לראות אותך לפחות
פעם ביום ואפילו ישן לידך כדי שיהיה לך חם בלילה. את בטוח עוד
זוכרת את כל הצחוקים והכיופים שעשינו כשהיינו ביחד. אני יודע
שהיו רגעים נעימים יותר ונעימים פחות, אבל את תסכימי איתי שבסך
הכול היה לא רע בכלל. אפילו לא בכית יותר מדי כשדפקתי לך את
הראש בקיר בפעם המיליון אולי, אפילו לא כששמתי אותך במקפיא.
אבל את חייבת להאמין לי שבדיוק בזמן שכולם משתגעים מחיפושים
אחרייך אני חושב עלייך.