אחרי שחמקתי ממצעד הכדורים השורקים ונכנסתי לבית השומם, עליתי
בשקט אל מעלה המדרגות הלולייניות כדי לצפות ביתר בהירות על קרב
היריות המתנהל בחוץ. זוחל על הבטן זחילה אינדיאנית כדי להתקרב
ולהציץ דרך שברי קיר מרקיב שסיפק לי מעט הסוואה, הבחנתי
שבבניין אליו אני משקיף, מתוך חלון חסום בקרשים מבצבץ ראשו של
תיפלץ.
תיפלץ בכל רמ"ח איבריו, יצור שפל מהשפלים, מבחיל יותר משעוות
אוזניים או מנזלת ירוקה שעלולה לגורם לשיערות הקטנות האלה על
הגב לסמור מגועל, יצור כה מזעזע שאם תבהה בו זמן רב מדי ייתכן
ויצאו לך העיניים מהחורים או שיהיו לך לא פחות מטחורים.
ראיתי אותו עודני שרוע על הבטן, בעודי מחזיק ברובה דרוך ומוכן
לירי המכוון הישר אל ראשו המבצבץ של התיפלץ האיום. דרך הכוונת
ראיתי את התיפלץ מכוון את הרובה שלו אל הרחוב, מקשיב בדריכות
למשמע צעדי אויב חמוש או לא חמוש ומחכה לרגע המתאים להוליך
אותו שולל ולתת אותו קורבן לרובה התפלצתי שלו. יכולתי לדמיין
את הקללות שהוא שולח בעוד הוא מסתכל על ההמון שבעיניו היו הם
לבטח רק צאן הממתין לשוחט.
הוא היה מרצח מוכשר, התיפלץ הזה, הפיל אפילו כמה חבר'ה שאני
מכיר חלל כשפילסנו דרך הכדורים התפלצתיים, מחפשים נקודה
אסטרטגית להתבצר בה. נאלצתי להפקיר כמה מגופות חברי החוליה שלי
מאחור רק כדי לנסות ולגרום לכמה תיפלצים ארורים לשלם את מחיר
הדמים ברובה הצלפים שלי.
עליי להודות שבשל כישרונו הייחודי ברצח, איך שהחזיק את הרובה
בלי לרעוד בין שאיפה לנשיפה, איך שלא מצמץ כשלחץ על ההדק
והסוואתו המעולה שבחר לעצמו בתוך הבית הנטוש כמעט ולא הצלחתי
להבחין בו בתחילה. רק כאשר ציפה לקטול עוד חייל אמיץ והפקיר את
ראשו חשוף, שלחתי אליו כדור שפילח לו את מרכז המצח, כמו דוד
המלך המיירט את גוליית הנורא בעזרת אבן.
בדמיוני יכולתי כמעט ולהריח את הדם נוזל מהראש המבוקע ואת העור
החרוך סביב פצע הכניסה של הכדור והחלטתי שעליי לחזות זאת במו
עיניי. כך ירדתי אל הרחוב עמוס בריח גוויות וכדורים מלחשים,
חומק פה ושם ממכונות הירייה ובקול דממה דקה נכנסתי אל הבית בו
היה התיפלץ.
על הרצפה, ספוגת דמים הייתה גופת אדם. בן-אדם שלם, לא איזה
תיפלץ מיפלצתי שנראה דווקא נורא מסכן, שוכב ככה על הגב עם
עיניים ריקות ובוהה בחלל. הוא נראה לי פתאום הרבה יותר סימפטי,
עם חברים ומכרים ומשפחה עד שכמעט וכרעתי ברך לבכות.
ברגע האחרון תפסתי את עצמי בידיים. לא, אמרתי לעצמי ומחשבותיי
נשארו ממוקדות רק בתיפלצים ובזוועות אחרות, זה סתם תעלול
תיפלצי, חייכתי, התיפלץ הזה כמעט והצליח לעבוד עליי. וכך,
כשהמילים עוד מהדהדות בראשי הפניתי את מבטי לתיפלץ וירקתי. |