נחה רק לרגע, לנשום אוויר
זו לא אני, זו העיר.
הלחות עוד לא החלה
וכבר מרגישה דביקה.
כנראה שגם הקיץ הזה,
יהיה כמו הקיץ הבא.
העיר הזאת ניזונה משאריות אנרגיה;
של אנשים שגמרו לעבוד,
של זוגות שבאו לבגוד,
של ילדים שאין להם ברירה,
ושל מערכות יחסים בלי תקווה.
תמיד בין מערכות יחסים מורכבות.
אני ואמיר,
אני והעירייה,
אני והכלב של השכנה,
וכמובן, בעלי הדירה.
גלונים של קפה במגוון טעמים,
מנסים להקהות את החושים.
אנשים תשושים, אנשים נטושים.
אמא תתקשר בערב לשאול,
"מה חדש בתי ?"
ואומר "מה השתנה מאתמול?"
רק המציצן ממול לא מגוון,
תמיד אותה השעה
כנראה גם אותו הקפה.
אנחנו מכירים כבר שנתיים,
הוא אחרי העבודה,
אני אחרי מקלחת או
זיון שישי בצהרים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.