איך הכרתי את עז"ר
טוב זה סיפור דיי חמוד.

הייתי על סף קריסת מערכות בעקבות יתר תרגילי ההנדסה כאשר
הצילצול  נשמע. כלומר, השיעור נגמר. מאושרת עד הגג עזבתי את
התרגיל והתחלתי לאסוף את חפצי בבלגאן שהיה על השולחן.
יום רגיל למדי...
עד שדני הגיע... הוא אחלה בחור, אבל לפעמים יש לו חוש הומור
מוזר, ולפעמים קורה משהו אפילו יותר מוזר ואני משתתפת בהומור
שלו.
בכל מקרה דני ניגש לשולחן שלי ושאל אותי איך בונים עז.
בהתחלה לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, בונים עז?
ואז ראיתי על דף תרגיל ההנדסה הלא גמור את המילים בניית עז
חשבתי קצת ואמרתי לו שעז בונים בעזרת כמה דברים: לוקחים קצת
מהה, קצת חלב ומוסיפים קצת בשר, אבק של כוכבים, מערבבים
ומבשלים לחצי שעה. ואז שמים פרווה לפי הסגנון הרצוי והנה העז.
"שחכת להוסיף אבקת אפיה" לחש קול קטן מאחורינו.
הסתובבנו וראינו את הדבר הכי מוזר בעולם, עז מעופפת מדברת עם
עגיל של בריטניה על האוזן.

דני אמר שהוא חייב ללכת כי הסיטואציה ניהיתה מוזרה מדי בשבילו
(ובצדק). נשארתי שם מול העז המוזרה הזאת, לא בדיוק מבינה מה
עושים עם זה, אבל הרגשתי שאני חייבת להישאר.
לא הייתה לי ברירה, הצגתי את עצמי: "אממ... שלום, אני ירדן (שם
חסוי)"
ואז היא חייכה אלי... חיוך מקסים ומעוות שרק עז אוויר בריטית
מסוגלת לחייך. ואמרה לי "אני אייר".

ומאז אני לא יכולה להיפטר ממנה.