אני מכור לכל דבר,
שאפשר לשים באף,
תביאו לי סמים כבר!
אני ממש מטורף!

באתי לפסיכיאטר,
זעקתי לעזרה,
הוא אמר לי לספר,
ואירח לי לחברה.

אז סיפרתי את הסיפור,
מתחילתו ועד הסוף,
על אבקה ועל כדור,
ועל שיער פרווה של קוף!

היה זה יום בסדר,
יצאתי לקניות,
לפתע ראיתי גבר,
שחילק סוכריות.
לקחתי סוכריה,
ופתחתי את הכיסוי,
חשתי בריחה,
ועשיתי ניסוי.

דחפתי את הממתק,
עמוק לתוך האף,
התענוג ממני לא חמק,
אל תוככי מוחי נשאף!

הכל נהיה סגול,
כולם הפכו למים,
העולם היה מכחול,
התפוצצתי בינתיים.
התפגרתי מייאוש,
משמחה ורחמים,
הייתי די תשוש,
אך זה הכל היה בפנים.

היה זה מרגש,
מענגת ההרגשה,
לא יכולתי להתאושש,
עד שפגה התחושה!

מה זה היה?
זה לא הוגן כלל!
העונג הנפלא,
ואני אוהב חרדל?

לדבר שטויות התחלתי,
על ציפורים, ועל דבורים,
כנראה כי התמכרתי,
והיה זה לא נעים.

אז תרתי ברחוב,
הרגשתי כחומר נפץ,
רציתי לאף לתחוב,
כל סוג של חפץ!

התדרדרתי מסוכריות,
קשיחות לאף,
הסנפתי כריות,
ועורות של קרנף.

לאן עוד אתדרדר?
שאלתי את עצמי,
בסוף עוד אתפגר
או אשיר בסגנון עממי!

לאן אגיע עוד?
אולי לעיראק?
אולי אסניף לי נאד?
ואבלע חרק?

לבסוף הגעתי,
להיכן שאני עכשיו,
ובך התאהבתי,
פסיכיאטר אני מאוהב.

הפסיכיאטר על פניו סטר,
באכזבה וייאוש הביט בי,
"אתה מקרה מוזר" הוא אמר,
אבל נראה לי שגם הוא אהב אותי.

הסיפור נגמר בסוף חביב,
אך לא אופטימי כלל,
נשלחתי למוסד באביב,
אך לא הייתי אומלל,
בגלל
שהפרופסור לי גמל,
והוא נוהג בדרך כלל,
לבקר אותי בתא,
ומדי פעם,
הוא נותן לי נשיקה,
ומרק חם.