הילה רן / לאחוז בעצב ובאושר |
במהות המתעתעת
קשה לי להסתגל
לקצרות קיומנו
מפחדת למות
ויותר לחיות
אנשים הולכים
באים אנשים
אוחזים ועוזבים
הרוחות בי מתעתעות
מנסה שלא להקשיב לצללים
לפעמים חושבת שנסגרו
שערי לבבי
האם מאוחר מדי
לאהבה?
אנשים הולכים
באים אנשים
אוחזים ועוזבים
אין מקום לסליחה
ולמושיעים
אין מצור לתחינות
ולבקשות
מקום יש לחיים
לא לשאלות
ולא לתהיות
לסחוב
את כל הדימומים
לשקוט ולשתוק
העצב עובר -
הכל עובר, חביבי!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|