תן להם לצעוק, לאיים, ולמרוח
תן להם לנסות לחלחל לך למח,
תן להם לשמוע מה שהם רוצים
תן להם להבין מה שהם כבר יודעים,
תן להם למצוא להם עוד דרכים לברוח
תן להם לשקוע בים של בעיות ואז לשכוח.
אז אתה מחליף לך פנים מפעם לפעם,
ומנסה לאכול את מה שהם נותנים אבל אין לזה טעם.
אתה חושב כל הזמן על איך זה להיות כמותם
אבל כשאתה מתקרב קצת אתה מרגיש את עצמך נעלם.
הנה כמה כבשים מהעדר, נצטרף אליהם- יהיה לנו בסדר.
נתחייב לכולם, נקריב את מה שחשוב לנו באמת,
הרי אנחנו גם ככה הגענו לפה רק כדי לתת (מה, לא?).
אז הם מוצצים עוד, את כל המיץ עד הטיפה האחרונה.
ואתה תוהה לך איפה בין כל זה יש קצת אתה.
בין החושך לחושך אתה מנסה למצוא לך קצת אור,
אבל לשווא- שוב פעם נשטף הכל בשחור.
אולי יש לך סיכוי שמשהו עוד יכול להשתנות
אולי עם קצת אמונה, תצליח את כל זה לכבות.
אפריל, 2006 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.