הלוואי ויכולתי לשנוא אותך, זה היה הופך הכל להרבה יותר קל.
הלוואי ויכולתי להבין אותך, אולי זה היה עוזר לי לשנוא אותך,
או להבין את חיי. אני מחברת את עצמי עכשיו - פיסה אחרי פיסה
אני מרכיבה לפסיפס. אני חושבת שעדיין רואים את הסדקים. ככה זה
כשאדם הוא אוסף של שברים. הלוואי ויכולתי לשנוא את מה שהיה
לנו, או להפסיק להאמין באהבה. הלוואי ויכולתי לשנוא אותך על
האנוכיות, על חוסר הבשלות, על חוסר האמפתיה, חוסר ההתחשבות.
הלוואי ויכולתי לשנוא אותך, כי אז יכולתי להפסיק לרחם על עצמי.