היה לי חם, אז הורדתי את החולצה.

אמא שלה היתה אומרת שבחור הוא כמו כלי זכוכית; מתלכלך,
רוחצים.
בחורה, היתה אומרת אמא שלה ,היא כמו כלי חרס. אם הוא מתלכלך
אזי הוכתם לנצח.

זה היה בהפסקה בבית הספר.
היא למדה באחד משני בתי הספר היוקרתיים בחיפה דאז.בכל יום ג,
בהפסקה, היה מתקיים משחק כדורסל וכל הבנים והבנות היו צופים בו
או צופים אלה באלה.
היא לא חשבה שמישהו ישים לב אליה, למרות מה שאמא שלה וגב.
פרנקל היו אומרות על מראיה. ובכל זאת, למרות שלא חשבה שמישהו
ישים אליה לב, ניגש אליה.
הוא היה מבוגר ממנה בשנתיים. נמוך ומוצק. שיער שחור שעיר (
ומעט דוחה , בעיניה),הסתלסל מבעד לחולצת התלבושת האחידה.
"זאביק, אמר והושיט לה יד. "עופרה". אני יודע אמר.
" את יודעת," אמר לה, "אני כבר עוקב אחריך איזה חודשיים ומחכה
שתהיי לבד, בלי כל החברות שלך".
היתה דהומה.
מישהו מסתכל עליה לאורך זמן... מעולם לא העלתה בדעתה שזה
אפשרי. ובעיקר אחרי היציאה הלא מוצלחת עם דבי, החבר שלה והחבר
שלו.
אחרי אותה יציאה חיכתה כל ערב שיצלצל. אבל הוא מעולם לא צילצל.
סיפרו לה שאימו התאבדה והיא ניחמה את עצמה שהיעדר צילצוליו היה
קשור בדרך כלשהי במות אימו, על אף שידעה שהסיבה היתה נעוצה
בה.

"תגידי מה דעתך ללכת איתי לקולנוע, בשבוע הבא", שאל.
אינני יודעת מה אמרה לו, אבל אני יודעת שהיא רעדה.
היא רעדה אני חושבת, מפני שהוא רצה בה, או לפחות היתה זו
תחילתה של רצייה, ומשום שלא ידעה איך תספר לאמה ולאחיה.
שבועיים לפני מפגש זה הלכה למסיבה עם גדי, ואחיה אמר לה להיות
בחזרה בדיוק באחת עשרה. אני חושבת שהיא איחרה בעשר דקות והוא
חיכה לה עם שעון מעורר ביד והיכה אותה מכות עזות כדי שתלמד
לקרוא שעון ותחזור בזמן.
שבוע לאחר מכן הוא בא לקחת אותה מביתה והם הלכו לקולנוע
אורלי.
היא לא זוכרת מה הקרינו ועל מה דיברו היא רק יודעת שהיא היתה
מאושרת.
בהפסקה בבית הספר היה ברור שהם זוג.
תמיד חלמה שיהיה לה בן זוג להתהלך עימו בהפסקה. רק להתהלך
ושכולם יראו.
נעמי וחלקי מכיתה ט 1 היו נכנסים בהפסקה לבודקה הקטנה שהיתה
בכניסה ומתמזמזים.
מתמזמים כה חזק עד שהבודקה היתה נעה יחד עם תנועותיהם.
היא וזאביק שלה, כך קראה לו , היו מקיפים את החצר הגדולה
ומדברים.
פעם נטל את ידה ואחז בה בעוז. "לא כאן," אמרה, "זה לא יפה, זה
ביה"ס".
כמעט לא עבר שבוע שבו לא ראו סרט.
ובמשך הסרט היה אוחז בידה בחוזקה, כמי שחושש שתברח.
ערב אחד אמר לה: " אני לא יכול יותר. אני בחור. אני גבר" והיא
שחשבה שהוא אפילו רוצה לנשק לה, הניעה את ראשה בשלילה.
" טוב," אמר, אז צריך להיפרד."
שמעה שהוא חזר לחברתו הקודמת. זו שאמרו שפעם חלתה בשחפת ואחר
כך הבריאה, והיא שמחה שלא נישקה אותו כי אז היה מעביר לה
חיידקים.
בלילות היתה חולמת עליו.
ביום הולדתה השבע עשרה קיוותה שיתקשר, אבל הוא לא.
לעומת זאת ג'קי התקשר והזמין את עצמו. מה שג'קי שכח לומר לה ,
היה שהוא יוצא עם לינדה ושהוא מתכוון לבוא איתה, אליה, הביתה,
ביום הולדתה.
כשנסתיימה מסיבת יום ההולדת, בכתה. אפשר משום שזאביק לא זכר
ואפשר משום שג'קי שחשבה שתמיד יישאר לבדו ואז במקרה הכי נורא
יהיו זוג, בא עם הזוגה שלו.

זאביק התגייס והיא לא שמעה ממנו.
ערב בחינת הבגרות באנגלית, ירד במדרגות לבית הגדול, ואמר לה:"
הוצבתי בחיפה. אני לא יכול להפסיק לחשוב עליך."
ושוב יצאו ושוב היו משפטי אימה מהלכים עליה אימה, וכל מה
ש"נתנה " היתה ידה .

שרי התגוררה ממש במרכז הכרמל. בכל פעם שהיתה צריכה ללכת לקנות
משהו מן המרכז היתה קופצת לבקר אצלה. "שרי" אמרו הבנים" היתה
נותנת. היא לא כל כך ידעה מה, אבל תיארה לעצמה ששרי יודעת
להתנשק היטב, היטב.
זאביק צריך היה לבוא בערב, והיא קפצה למרכז לקנות מחברות
וספרים. ירדה מן האוטובוס ממש בפתח ביתה של שרי, וצילצלה בדלת.
שרי פתחה, והיא חסרת סבלנות דהרה לחדרה של שרי.
" מה, את בדיוק התקלחת?" שאלה, ואז ראתה את זאביק מכפתר את
החולצה הצבאית שלו.
" היה חם." הוא גמגם" אז פשטתי אותה".