מול ההמון הדומם, הלא רואה- מתקפלת ונעלמת...
מגששת באפילה  ונרתעת...
מחפשת בחושך, ובאור את עיניה עוצמת...
חשופה עד דמעות, אבל לא נותנת לגעת...

ילדה בערפל- אינה רואה ואינה נראית עוד...

חמה לא מבצבצת מבעד לערפל,
כחול השמיים לא מושך את עיניה,
מפזרים עליה את  הרוגע שלאחרי הקרב
הקולות מהעבר, היחידים  שמדברים אליה...

מרגישה נגיעות מבלי לדעת אם תומכות,
מחפשת ליטוף, מקבלת צביטות...
הנפש הרגילה למכות לא תוכל להרגיש
את הליטופים הנדירים של ההמון האדיש...

מוותרת לערפל ונכנעת לזרמים,
מוחה העייף מצייר דמויות אפלות.
טובעת ברחמים עצמים,
ונותנת מרחב לדמעות...

ילדה בערפל- אינה רואה ואינה נראית עוד...