שלמה הציץ מתחת למיטה. הוא תחב כמעט את כל ראשו לחלל הצר שבין
העץ הישן והמתקלף, קיסמי עץ דקיקים מסתמרים מתוכו פה ושם, לבין
הרצפה החלקה, שהוחלפה לא מזמן. הוא בחן בעיניו את האוויר
דמוי-הריק ששכן במקום הרדוד ביותר בעולמו. ולפתע עכבר.
פרוותו הדקיקה של המכרסם סמרה, דבר שגרם לו להיראות תפוח וגדול
מגודלו הרגיל. הוא התכונן לברוח, אך שלמה, שמעודו לא ראה עכבר
או שמע עליהם, ברח קודם. הוא הסתובב אחורה ורץ בבהלה, מחליק
ושורט את הרצפה החדשה בעודו רץ בהיסטריה ברחבי הבית שהיה כל
עולמו.
הנרי שתה את כוס התה שלו כששמע את יללתו של שלמה המלך. הוא
הרים את עיניו מן עיתון הבוקר רק כדי לראות כדור פרווה, צמרירי
ונעים, טס במהירות, נתקע בקיר.
הנרי צחק במבטא בריטי, בעוד שלמה המלך מנסה להירגע. הנרי הושיט
את ידו ללטף את שלמה המלך, אבל האחרון נרתע מידו, מבוהל
מחווייתו המרעישה, ורק כעבור דקה נרגע מספיק בכדי להתפנק בין
זרועותיו הבטוחות של ביתו בחיקו של הנרי.
הנרי צחק בשלישית, אך הפעם צחוק של רוגע, בעוד שלמה מתחפר יותר
ויותר בין ירכיו הלבושות-חליפה, דוחף את ראשו למקומות שאמורים
להישאר מוצנעים, ושלחתולים אין מה לחפש בהם, אך הנרי היה רגיל
לזאת. ובעוד שלמה מרחרח בעניינים לא לו, חזר הנרי לעיתון
הבוקר. לפתע קפץ שוב שלמה ונעמד בפיסוק רחב על רגליו של הנרי,
רגליים ימניות על ירך זו ורגליים שמאליות בהתאם. הוא נהם על
מותניו של הנרי, ותוך שניה כבר קפץ והחל להתרוצץ בבית כמשוגע.
הנרי הוציא את הטלפון הסלולרי הרוטט בכיסו וענה, ידיו רועדות
מעט. אם מתקשרים לטלפון הזה זה אומר רק דבר אחד - הוא לא יכול
לעבוד מן הבית היום. הנרי הצמיד אוזנו למכשיר ונאנח.
- אהיה שם מיד.
הוא ניתק, וכמוהו הבוס. קול חריקת עץ ברצפה נשמע, ואחריו חבטה
עמומה של עצם ובטון וקול מזוודה מורמת מן הרצפה. קול צעדים
ורשרוש מפתחות, דלת נפתחת ונסגרת, נעילת מנעול, ושלמה נותר
לבד, חסר-בית. הוא ילל ובכה. הוא שרט את הדלת, ויתר, התיישב על
הכיסא עליו ישב הנרי לפני מספר רגעים ושם נרדם.

שלמה המלך התעורר תוך שלוש דקות. הדלת נטרקה והנרי היה שם שוב.
הוא נצמד לקיר, מנסה למצוא מאחז לאצבעותיו הרועדות, משהו
לתפוס, משהו להחזיק בו ולהיצמד עליו, משהו לתלות בו את הביטחון
שהמחר יתן לו לצאת וחוזק.
שלמה הביט בו בסקרנות דרך עיניים מעורפלות מעט מכאב-ראש. הנרי
הסתכל למעלה, ממלמל לעצמו להירגע, ושלמה רק עמד על הכסא,
מתבונן בהנרי. ולפתע תקף.
פתאום החל שלמה לרעוד, עצביו רטטו ולפתע באה הפקודה החשמלית
למוחו - זוז. הוא רץ במהירות והתנפל על הנרי. ללא מחשבה על
הגיון או בית, ללא מחשבה על מחשבה. ללא רצון להריח תה ולדגדג
שפם בלחי. רצון לתקוף ולשרוט. הנרי נפל אחורה מרוב בהלה. הוא
התנשף בחוזקה גם ככה, ועכשיו כמעט והתעלף. צליל איוושה של
מנורה חולפת נשמע, וצליל התרסקות של גולגולת דואבת גם ככה חלף
לשניה והסצינה קפאה, ושם שכב שלמה בכל תפארתו השבורה, ושם עמד
הנרי בחליפתו הקרועה והמשוסעת, זרזיפי דם זורמים לנחל שזרם ליד
ביתו הקודם של המת.
ואיזה בית ישאר לו עכשיו, להנרי? ארמונו של שלמה המלך נקרע
מעליו על ידי דיירו היחיד.
ואיזה בית ישאר לו עכשיו, להנרי? ביטחון הבית כבר לא קיים,
והחוץ מפחיד כתמיד, והנה כבר עכבר לבן עובר לו פה בין רגליו,
פולש למרחבו, והנרי נושם יותר חזק ויותר חזק וחזו עולה מעלה
מטה, והנרי פותח את הדלת ומתכונן לברוח, אך ברגע שהוא מביט
בשמיים הוא יודע שהוא לא מסוגל, ואז הוא מפנה את המבט פנימה
ורואה שגם להישאר מסוכן.
אז הנרי נעמד תחת המשקוף. עוצם עיניים, לנוח שניה, לנסות
להירדם, לחבוט את הראש בקיר.