ישבו שלושה חכמים סביב באר שנמצאת במרכז המדבר, וחשבו כיצד
להפיק ממנה מים.
הראשון הציע לחפש לשם כך דלי, או דבר מה שיהיה דומה לדלי.
השני סרב בתוקף, שכן, היה זה מדבר. שררה סביבם שממה מוחלטת,
וחיפושים אחר דלי היו בזבוז זמן לשמו, ולא היו משנים דבר פרט
לכך שהם היו מתעייפים ומאבדים נוזלים מגופם.
בעוד הראשון והשני מתווכחים ביניהם, תהה השלישי אם כדאי שירדו
הם עצמם אל תוך הבאר,  כך יהיו להם גם מים לשתייה וגם מקום
מוצל וקריר לשהות בו. [אף שהאופן בו יצאו משם לאחר שישתו
לרוויה וינוחו נשאר לא ברור].
לבסוף סיפר החכם השלישי לשאר על הצעתו לפתרון הבעיה, וכיוון
שלא היתה להם הצעה טובה יותר, או סבלנות, הסכימו השניים, והם
זינקו אל תוך תוכה של הבאר.
במהרה נתגלה שהבאר עמוקה לאין-שעור, ונוסף לכך, יבשה לחלוטין.
השלושה נחבטו בקרקע המוצקה בזה אחר זה, בעודם משמיעים יבבות
כאב.
לאחר חמש דקות מהמעשה, השמים התכסו עננים וירד גשם.

'חכמים' הם אלה אשר תבחר לכנותם כך,
ואלה בעלי הסבלנות, ידם תמיד על העליונה.