היא בוכה, לבדה, על המיטה
בסדינים מנגבת את הדמעות שבליבה
דמעות של עצב וכאב
דמעות עם דם שמגיעות מהלב.

היא זקוקה לעזרה
היא רוצה אהבה
היא נואשת כל כך עד כלות הנשמה
היא פשוט כל כך אומללה.

פזמון:
נטושה, בלי עזרה, בלי אהבה
יושבת על המיטה הקרה
הסדינים מלאים בדם
והכאב רק מחמיר ולא נעלם.

מבטיה הכואבים שמשתקפים במראה
עיניה הדומעות שמתחננות לעזרה
שפתיה הקרות שמנסות להוציא אמירה
כולם מעידים על חוסר באהבה.

הלב שלה פצוע
ליבה כבר דומם באופן קבוע
התרגלה כבר לדברים הלבנים
לא שמה לב שהיא כבר בבית החולים.

פזמון:
נטושה, בלי עזרה, בלי אהבה
יושבת על המיטה הקרה
הסדינים מלאים בדם
והכאב רק מחמיר ולא נעלם

ושם ממשיכה לשכב
ממשיכה לדמוע ולהעלם מהעולם
ממשיכה לעזוב את החיים הכואבים
זהו, איננה, נעלמה לעולמים.