החיים הם כנחל זורם, יש בו בנחל דמיון לכל תקופות החיים
והרגשות המלווים.
יש והוא גועש וסוער; יש והוא רגוע. המים זורמים בו כפי שהימים
והשנים חולפים,
לא ניתן להשיב לאחור את הזמן או מים שחלפו בנחל.
לכל אדם נחל משלו, בין אם הוא יודע ומרגיש ובין אם לאו.
הנחל שלי היה גועש ורוגש. זאת ועוד, הוא זכה לחרוץ ערוצים
באדמה ולשלוח יובלים,
עצים צמחו ולבלבו בירוק לצדו של הנחל, ציפורי שיר היו נאספות
ומשמיעת שירתן,
משכיחות את בעיות החיים, משמחות לב.
מי הנחל היו צלולים וזכים ואפילו בסער לא היו עכורים כלל.
כמה יפה היה לראות בנחל הזה את עונות השנה: בסתיו היה מבעבע
כאילו מתכונן בשמחה לבאות, בחורף היה גועש וסוער כמו התשוקה.
ובאביב, באביב הפריחה מסביבו הייתה בעיצומה כמו השמחה שבלב
האוהב. בקיץ היה נינוח ושלו כמו הרוגע שהוא משרה על הסובבים
אותו.
נחל חייב לזרום
אסור למים לעמוד!
הנחל שלי נעצר!!!
מזה שלושה קיצים לא זזים המים, עומדים.
כבר לא ניתן לראות את צל העצים במים הצלולים, שכבה עבה כמו
קליפה מכסה את המים.
כאילו החיים נעצרו. |