אמיר היה בנאדם רע, מניאק כזה, אתם יודעים, עם פרצוף של נחש,
מהאלה שהם חארות של אנשים ומתייחסים לכולם כמו זבל והכי מעצבן
- הבנאדם הזה מצליח, ויותר גרוע מזה... הוא הבוס שלי.

טוב, כל חיי הייתי אישה שמסתובבת עם מניאקים. חנונים ואנשים
נורמליים פשוט שעממו אותי, ועכשיו, במיוחד עם אמיר, מצאתי משהו
והוא יודע טוב מי אני ואיך לנצל טיפוסים כמוני בכדי לזיין
אותי, הרי הוא מניאק והם מומחים בלאתר בחורות קלות, לזיין
ולזרוק ואני יודעת לזהות מניאקים ויודעת בדיוק מה הם רוצים
ולהיפגע מהם. בכל זאת... אני לא שרמוטה, אני נראית בחורה טובה,
ביישנית ושקטה כזאת; הפסיכולוג שלי אמר לי שאני נמשכת לאנשים
כאלה בגלל שאבא שלי אף פעם לא התייחס אליי ולא היה לו אכפת
ממני, אדיש כזה, פולני שעובד כל היום ובבית הולך לישון או רואה
כדורגל, אני בכלל לא מכירה את האיש הזה...

במשרד הוא תמיד התייחס אליי חרא, אבל ידעתי מה לעשות בכדי
לגרום לו להימשך אליי וידעתי שהוא מתנהג חרא וזורק הערות
מטומטמות (כמו: פשש... כמה שכל יש בחדר הזה של הטלמרקטינג)
כשהוא נכנס למשרד בגלל שככה הוא; לא נעלבתי אף פעם וגם לא שאר
הבנות שהיו מצחקקות למשמע כל דבר שהוא אומר (טמבליות).

הפלירטוטים והשיחות הקצרות והנחמדות (יענו) המשיכו וככה גם
ידעתי שבקרוב, כמו רוב בנות המשרד שעובדות אצלו, אני אגיע
למיטה שלו. הוא כנראה אוהב מאוד את הטיפוס שלי כי אני לא אחת
כזאת שצועקת ומדברת עם כולם, אני צנועה וקל לשפוך את הלב
בפניי.


אמיר התיישב על השולחן שלי מחויך כשהוא מפצח משהו בין השיניים
וכרגיל מצוחצח עם ריח של הוגו בוס (בושם של מניאקים).

- פששש... את נראית רצינית, מה קרה? את במחזור? חחחח...
- לא, אני סתם חושבת על אמא שלי, היא קצת חולה ומדאיג אותי
ש...
- ואללה ואללה. תגידי, זוכרת אתמול דיברת איתי על האתר סאדו
באינטרנט ש"בטעות" (אמיר סימן מירכאות באוויר) נכנסת אליו?
- כן, זה באמת היה ב...
- אז רק שתדעי לך, שזה לא כאבים כמו שכולם חושבים והתעללות,
אנשים לא יודעים שסאדו מאזו זה שחרור עצום, זה כאילו שמשהו אחר
יוצא ממך, את מרגישה כמו חיה, כמו משחק, ואללה ככה רואים מי
באמת הבנאדם... זה תרפיה כזאת.
- חחחח... זה המשפט הכי ארוך ששמעתי ממך. מה, אתה בקטע של
סאדו?!

עור פניו של אמיר היה אדום, הוא קלט לפתע שהוא חשף יותר מדי
והוא התחיל להזיע.

- תשמעי! אני לא אומר לך את זה סתם, בסדר? חשבתי שיש בינינו
משהו, לא יודע, את כאילו מקשיבה לי באמת ואני לא רוצה שאף אחד
ידע. אני הבוס שלך, אל תשכחי.

וואו חשבתי, מדהים איך מסכה של בנאדם יכולה לרדת כל כך מהר
ולחשוף רבדים עמוקים יותר באישיות. לפתע, אמיר נראה לי כמו ילד
קטן שמחפש תשומת לב. המבט בפנים שלו השתנה ממניאק לילד קטן
ובודד שמחפש חבר לשתף איתו את חייו. אולי הפסיכולוג שלי היה
אומר שאבא שלו אף פעם לא הקשיב לו והיה ביקורתי ומחמיר אליו
ובגלל זה הוא כזה מתנשא ומשחק אותה.

קמתי, לקחתי את התיק, השעה הייתה כבר 17:00 והמשמרת שלי
נגמרה.

- אל תדאג, אמיר, הסוד שלך שמור איתי, ובקשר לסאדו - צדקת, לא
נכנסתי לאתר בטעות והיום בשעה 20:00 אני פנויה לארוחת ערב.

אמיר היה כל-כך נבוך וכל-כך מהורהר שהוא בקושי הספיק לומר לי
ביי.
הלכתי, אמיר עדיין לא זז משולחני.

הרגשתי את הלב שלי מתפוצץ. מה קרה לי? האם החלפנו תפקידים? האם
אני מנצלת את אמיר במקום שהוא ינצל אותי כמו שאר הגברים בחיי?
אני כל-כך שמחה, משהו חדש בי קם לחיים אבל בעצם ככה הרגשתי גם
עם עוד גברים ובסוף ניצלו אותי, האם אני טועה שוב?



השעה הייתה 20:20 כאשר אמיר נכנס והתנצל על בעיות עם אחותו
שעיכבו אותו מלהגיע בזמן, אבל מהמניאק של היומיום לא נשאר
הרבה; אחרי הכל, עכשיו אני יודעת מי הוא והוא יודע שאני יודעת
מי הוא, יותר מכל השרמוטות הללו שהוא דפק אי פעם במשרד, אפילו
יותר מאשתו.

הארוחה הייתה שקטה יחסית למה שציפיתי. המניאק נהיה עכבר פתאום
והרגשתי שאני יכולה למעוך אותו בקלות עם אחד מהעקבים שלי מרוב
שהוא נראה חנון... איך שגלגל מסתובב, לא?

- בטח הפתיע אותך שאני סלייב (עבד) ואני הנשלט, אחרי הכל אני
קשוח בדרך כלל וזה הדבר האחרון שתאמיני עליי. אני כבר שלוש
שנים בסצנה ללא ידיעת אשתי.

- זה בסדר, כל מה שאני רוצה ממך זה שתציית לי ושתסבול.

הרגשתי שהמשחק מתחיל. הלב שלי אפילו לא דפק כל כך חזק כמו
קודם, אולי רק התנשמתי בכבדות. ללא ספק, משהו קרה לי, הרגשתי
שמעכשיו אמיר הוא הצעצוע שלי, הוא המנוצל, הוא, לא אני, לא
יותר...

- אני אעשה את כל מה ש...

- שתוק! יא אפס, אתה תדבר מתי שאני אבקש ממך!

קשרתי אותו לכיסא וחסמתי את הפה שלו חלקית; ללא ספק המשחק כבר
התחיל. קשרתי אותו כל כך חזק שהוא החוויר קצת ואפילו נהיה
אדום.
שחררתי אותו, רציתי להתעלל בו מנטלית קודם.

בארוחה לפני זה הוא סיפר לי על ה"כללים" של הסאדו ועל מילת
הקוד שאומרים כשרוצים להפסיק את המשחק (אנחנו הסכמנו על
"אדום"). הוא סיפר לי שצריך להציב גבולות, למה כל אחד מוכן
ומסוגל; אמיר לא היה רכרוכי והוא אפילו התעסק עם מחטים (הוא
קרא לזה medical), קשירות חזקות ועוד...


לאחר שהשפלתי אותו במהלך חצי שעה ונתתי לו ללקק לי את המגף
ולנקות את כל האוכל שהיה על השולחן ושהפלתי על הרצפה קשרתי
אותו שוב.

- חתיכת מנוול אחד!
ההצלפה הראשונה ירדה בדיוק מעל הברך שלו. רעדתי קצת, מעולם לא
הכיתי אף אחד... אמיר התכווץ ומלמל משהו, אולי המכה הייתה חזקה
מדי להצלפה הראשונה, לא יודעת מה...

המשכתי ונתתי לו עם השוט בומבה שפגעה לו ביד וקצת בצלעות.
- היייי!!!
אמיר התנשף. הוא חרק את השיניים וגלגל עיניים אחורה בכאב. משהו
אמר לו שזה לא כמו שהוא רצה, הפעם הוא באמת לא בשליטה.
מצד שני, הוא גם לא אמר "אדום", שזוהי מילת הקוד שסיכמנו
להפסיק.

ההצלפה השלישית והרביעית גררו כבר צעקות היסטריות ממנו.
משהו קורה לי, אני מרגישה ש...
הכל מתערבב פתאום...
מה קורה לי?!
המשכתי, פוצצתי את הבנאדם ואני כולי צועקת עליו.
הכל מתערבב,
אני לא שומעת כלום,
אני רק רואה אותו מתפתל, כולו מלא בדם,
צועק: דייי!!! אדום אדום!
הכיסא ואמיר המדמם נפלו על הרצפה והכיסא נשבר.
- קח את זה, יה בן זונה!!!
צרחתי ולפתע זה לא אמיר שהיה שם, קשור ומדמם,
הרבצתי לו, לאבא שלי, שמעולם לא נתן לי יחס,
לאבי המניאק מכיתה י"ב שהיה מקלל אותי וקורא לי מכוערת, פוצצתי
אותו במרץ, הלקיתי אותו בלי להפסיק,
לחבר הראשון שלי שאמר שהוא אוהב אותי והאמת היא שהוא רק רצה
לזיין אותי; יא מניאק למה עשית לי את זה? צרחתי והלקיתי אותו.
לכל הגברים שניצלו אותי, לבוס הקודם שהטריד אותי מינית ולא
העזתי לומר כלום, הלקיתי את כולם.
שמעתי רק צעקות בראש, של כל אותם האנשים שעשו לי רע, כולם
מתחננים,
המשכתי בהיסטריה, צעקתי וקיללתי.

נפלתי על הרצפה, הכל מסביב דם ואמיר חסר הכרה. אני לא בטוחה
שהוא חי. אני בוכה ומזיעה, כולי דמעות, אלוהים, מה קרה לי?
אלוהים, מה עשיתי?

התעלפתי.



אמיר הגיש לי את הקפה למיטה, עם ארוחת הבוקר.
- אני בקושי יכול לזוז, את יודעת? תראי איך אני נראה! כולי
סימנים!
- אתה הולך לרצוח אותי? להסגיר למשטרה? שאלתי.
- את, איך ידעת? איך המשכת ככה? את הבאת אותי לשיא חדש, אני
מרגיש כל כך טוב, אני הרגשתי את אלוהים, את הצלת לי את החיים.

הייתי בשוק, ירדו לי שוב דמעות והתמונות חזרו לראשי; אמיר כולו
חבול, מודה לי שכמעט הרגתי אותו, לא יכולתי להאמין.
שוב...
עוד גבר ניצל אותי בדרך לשיא הבא שלו, בדרך לקורבן הבא, שוב
חזרתי להיות הזונה הקטנה של כל החארות שרוצים לנצל אותי.

בכיתי והרגשתי כל כך רע, רק רציתי למות באותו רגע, אמיר כבר
היה בדרך החוצה ואמר:

- תשמעי, אני לוקח כמה ימים חופש ונוסע לחו"ל. ברור שאשתי
ובעבודה לא יבינו מה קרה לי אם יראו את הסימנים, אז קחי לך גם
איזה יום חופש, עדיף שתנצלי אותו בשביל לנקות פה את כל הבלאגן,
כן?