1. "אחד אספרסו ארוך, ומה אתה רוצה דרור?", "הפוך קטן, תודה".
(כאן היה קטע של כמה דקות שיחה עם דרור על הסטארט אפ שלו ועל
המשקיע שהוא מחפש).

2. "שתי דקות, אני בפגישה" אומר לליידי שלו בסלולרי. "בואנה,
אתה שותה הרבה קפה, הא? אתה לא חושב שקופאין זה רע..."
(כאן בערך 10 דקות של שחור לדעתי, אבל אני לא בטוח ועד עכשיו
אני לא יודע אם הוא אמר "רע" או "רעל" בסוף).

3. "שלוש שניות אני איתך", ממתין שלוש. "בבקשה, הקבלה שלך,
51,611 קפה, לך עם זה לקבלה, זה בהמשך המזדרון המושחר"
(לראשונה בחיי אני מציית בלי לשאול ועוד בדרך לעוד שחור, לא
מתאים לי).

4. "ארבעה ילדים, 290 מטרים רבועים עם קרקע ו-49 שירים
מוקלטים, יש לך עוד משהו יקר שפספסתי?"
(רציתי להגיד כן, משפחה, אבל לא הצלחתי להוציא שום מילה)
"משפחה זה ברור, אצל כולם זה בליסט, לך עם כל הניירת לדוד,
המלך, בחדר השחור בסוף"
(הסתכלתי, החדר היה בצבע תכלת גובל בלבן, אבל היה ברור לי שזה
שחור, כי ככה אמרו. לא מתאים לי להאמין ככה סתם. דוד המלך תוקע
בי מבטים).

5. "חמש דלתות, תבחר, אתה טוב אתה, יש לך שלוש שעות במעבר" (על
הדלתות, באותיות לבנה לבנות גע"ד-1, גע"ד-2, וחוזר חלילה עד
5)

6. שש דקות של שקט בגע"ד-1. ברקע "אחד מי יודע" בלופ בווליום
נמוך. לא הבנתי כלום. אז נפל לי אסימון (אמיתי) מהכיס לרצפה.
פתאום התבהר לי; שסבא שלי מת, שמו אותו שלוש שעות במיון על
המיטה והסבירו לי שזה נוהג קבוע שכזה לפני שמודיעים על המוות
כדי לתת צ'אנס לנס. נתנו לי שלוש שעות.

7. שבעה דברים בחדר. הקבלה שאצלי ביד, רשימת נכסים מדוד, דף A4
ריק, עט פיילוט שחור, תיבת דואר, רשימת דיוור ואני. הייתי
קמ"ן, אני חייב להבין מה סביבי, להסיק מסקנות ולהמליץ לעצמי
המלצות. אני טוב בזה. הצטיינתי. בקבלה הארוכה המון מספרים
ותאריכים, משקלים ונפחים, והמון צבע חום גובל בשחור. בסוף כתוב
"סה"כ 51,611 קפה, הגעת למכסתך לעידן זה" ובסמוך חתימה של מן
תו תקן GABI2000. הנחתי שזה קשור למלאך גבי שהיה חתום בכתב ידו
בסמוך. הבנתי. המדד הוא לא מכסת מילים כמו שהאכילו אותנו בבי"ס
הדתי. מותר היה לדבר כמה שרק רצינו בעצם.

8. שמונה פעמים בחיים מכתבים שיצאו תחת ידי שינו סדרי עולם. לא
בגלל שלמדתי משפטים. בגלל שהייתי טוב בזה. הייתי?הייתי?? מה
זאת אומרת הייתי?
חילקתי את הדף ל-4 חלקים והתחלתי לכתוב בארבעה עותקים את המכתב
שלאחר מכן נשלח תחת ידי על פי הרביעיה הראשונה שברשימת הדיוור:
א', א' ברק, א' קישון, א' נמני. תהיתי אם זו אותה רשימה בכל
החדרים והתחלתי לכתוב. ואלו הם עיקרי הדברים: "אדונים נכבדים,
נראה כי נפלה טעות וטרם הגעתי למכסה המותרת". בשורות שאחרי
פירטתי על פי הקבלה שבידי את המקרים שבהם היה מדובר בקפוצ'ינו,
בקפה ללא סוכר, בקולה שרק דומה, ביין אדום... ובכל דבר אחר
שניתן להיתלות בו. הזכרתי גם את תו התקן שלא מוכר לי ולכן על
פי החוק לא חל עליי ולא מחייב אותי. אפילו טענתי שם שבמקום
ממנו אני בא מפורסם כי המכסה המותרת היא 52,800.
התרכזתי בטיעון שלא יתכן שלכולם אותה המכסה וכי מדובר כאן
בפגיעה בזכויות שונות. אפילו טענתי שכל הקפה שזרם בערקיי נועד
כדי לשמור על עירנותי למען עשיית מצוות.
הצטמצמתי בשקריי הלבנים ל-51,111 קפה וכולי תקווה שעצם העיסוק
ברשימה ובטיעונים הגרועים ישבור את הקוראים.

9. תשע פעמים הטלתי את גופי בדלת כי הייתה נעולה. ברור היה שלא
עברו עדיין שלוש שעות, אך אני רציתי להוכיח לעצמי ששלושה
עשורים של אימונים שווים את המאמץ. בהטלה האחרונה הדלת עפה
דווקא לכיווני, וקיתונות של פולי קפה נשפכו עליי.
10. עשר כפות ידיים מלאות בפולים נדחסו ללוע שלי. אפילו לא
לעסתי. פשוט בלעתי אותם כאילו היו אוויר. חשבתי לי - אולי הפעם
זה יעורר אותי קצת. אולי אני אקום.

עד עכשיו לא ברור לי אם הקפה הוא שהחזיר אותי הנה או המכתב
שהטריד את מנוחת הגדולים. אני מת לברר אבל לא מצאתי בגוגל דרך
להגיע אליהם.