חרב לעט / טובלת בהווה מוכה |
נעה כמטוטלת.
בשתיקתה,
שבים אלי צלילי פסנתר,
אף הוא אנוס לנסוק,
עבד לאצבעותיה הרכות!
בדברה,
נמוג קולה אל תוך עצמה.
נדחקת בגבה אל הפינה
וחיבורי קירות כהים עטים עליה!
בשתיקותי,
חרדותיי המתנגשות.
שמא תעצור מטלטוליה
ואז, אבוי,
גם נשמת נגינתה אולי תגווע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|