איזו עצלנות, אין לי כח, הדלת כל כך רחוקה, הוא כל כך רחוק,
אבל הוא מתקרב אלי, מראה לי חלק ממנו, וזה מזכיר לי כמה הוא
טוב,
כמה אני מתגעגע אליו, וכמה שלא טוב לי בלעדיו.
כל כולי מתמלא אנרגיה, קופץ מהמיטה ורץ לדלת, אבל הוא כבר
הלך, ההזדמנות לזכות בו ברחה גם היא.
אני פוגש אנשים, חלקם עוזרים לי, חלקם מעכבים אותי ומפריעים
לי.
אבל אני זוכר כמה אני מתגעגע אליו, ואפילו מים רבים לא
יוכלו... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.