אבישג גולן / שיר מס' 6 |
טווה חוטים סביב בדידותי הזוהרת,
מוסיפה עוד לבנה לחומה הקיימת.
מפזרת עלי זהב סתווים לכל עבר
ומנסה לשכוח מה שעשיתי,
את אותו הרגע.
שוקעת במצולות התהומיים של העצב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|