יש בי להבה שבוערת בקרבי ושורפת כל מה שבי ומסביבי.
מרגישה כמו עכבר מעבדה שלכוד בפינה, מסביבי אנשים מתרוצצים
בצבעי אדום עזים, הם לא נותנים לי לנוע, לחולל את המחול שלי.
עד כלות, עד כלות.
הם לוקחים ממני הכל עד כלות,
השדים שלי מלחששים בתוכי, הם לועגים לי.
הם לועגים למי שאני, למה שאני רוצה להיות.
חופש - הם זועקים בתוכי.
חופש - הם פורצים בצחוקים רמים בתוכי.
לעולם לא תהיי חופשיה, לעולם לא נעזוב.
הם כובלים אותי באזיקיהם הקרות, החונקות.
הסימנים נרקבים בבשרי, עד שכבר אינני מרגישה בנוכחותם.
הכול כבר מת, לחישתם נשמעת כמו זעקה, זעקה העולה מתוך מעמקי
גופי.
תתמסרי, הם מבקשים, תתמסרי והכאב יפסק,
אך אני לא מתמסרת לאף אחד.