השברים האלה,
הם נאספים.
באמת,
אני מרגישה אותם מתחברים מחדש.

כבר לא מרגישה יותר את הקרע הזה בלב,
הוא נתפר בחוטים שחורים
שאטמו את הכל.

נשארה צלקת קטנה,
אבל היא כבר לא כואבת.
אני חושבת שסוף סוף שיחררתי אותך ממני.

הפסקתי לבכות, אתה יודע?
נדמה שדברים השתנו בי תוך לילה.
הבנתי שאתה ואני כבר לא אותם האנשים
וששנינו מחפשים
דברים אחרים.

אתה כבר לא תוקף אותי בחלומות,
ואני כבר לא מדמיינת אותך
כשאני עם אנשים אחרים.

יצאת ממני.
גרמת לי להבין
שרדפתי אחרי צל.

כשאני נושמת
כבר לא שורפות לי הריאות.
כשאני עוצמת עיניים
אני כבר לא רואה אותך מולי.

אני רואה את החיים, את החיים היפים שיכולים עוד להיות,
את מה שקורה עכשיו ומה שעוד יכול לקרות.

עזבתי את העבר,
הוא לא שייך לי יותר.