אני יודעת שאני עקשנית.
זה ידוע שאני מסרבת להיכנע למציאות.
אבל הוא קורא לי,
זה נדוש,
אני יודעת.
אני הולכת לאיבוד.
נאלמת.
מאבדת רגעים ומחשבות.
מעבדת רגעים ומחשבות.
נעלמת בעצמי.
ומוצאת את עצמי במקום שהוא לא
איבוד.
או בית.
ואני לא יודעת, לא
חושבת?
רגע -
שקט.
-
בתוך רגע שהפך
קטן משניה.
בתוך פסיק
של זמן
אבוד
שאיש לא שם
לב
אליו.
בין טיפות המים החמות על הפנים
ובין הטיפות הקרות על הגוף.
ובין המילים שאני
לא מסוגלת
להגיד.
או לתאר.
לספר.
להביע.
להסביר.
בתוך תסכול עמוק.
וייאוש הרסני.
אני עקשנית.
והולכת לאיבוד בדרכים
לא דרכים.
בוהה באויר
מעליך.
ובית איננו עוד
מיטה.
בגדים.
מוזיקה.
זורקת מעלי את הכל
ואת כולם.
ואת עצמי.
בדממה שלי.
בורחת מהכל
ומכולם.
ממכר.
משכר.
וזה לא נפסק.


אלוהים, אני חושבת שהצלחתי לברוח גם מעצמי.




נו, שיכנעתי אותך?