אבודות,
לא מבינות,
לא מחייכות.

מחפשות,
לא מוצאות,
לא רואות.

מציצות מבעד לידיים בהירות,
רוצות לא לפספס את התשובה,
לא לפספס את הפיתרון שאולי ניתן שם איפה שהוא באוויר.

לא יודעות להתמודד,
בוחנות את הדבר, מקבלות אותו וממשיכות הלאה.
מתקיימות באותה תחושה שהן לא יכולות לשנות, בטוחות שהנהיה הוא
זה שיהיה.

מוזרות הן אותן עיניים שלך,
תכלכלות, כמעט שקופות, אך חושבות אפור כהה.

כל כך מוארות בזמן שהן כל כך מכוסות.
כל כך עמוקות בזמן שהן כל כך חיות את השטחי והמצוי.

הלוואי ותזרקו אל האומץ, עיניים.
הלוואי ותדעו לגרום לעצמכן לחייך, למצוא.

בתקוות ניפוץ אותה בועה שמסביבך,
אני.


16/5/06

נכתב אחרי אותה הסתכלות על אותן עיניים,
אותן עיניים שמחוברות לאותו בחור תוהה עם התחושה האבודה,
אי שם על ים כנרת - אהובתי.