בביב הפרטי שלי אף אחד לא יגיד לי מה לעשות.
החרא שלי, הזבל שלי.
ניירות טואלט מטונפים בנזלת ושאר הפרשות.
לא בטוח שכולן שלי.
הריח מקסים בביב הפרטי שלי.
ממש עושה חשק להזמין אורחים.
הריח אולי עושה חשק, אבל לי חשק אין.
ובביב שלי אף אחד לא יגיד לי מה לעשות.
לא ריח ולא אף אחד.
והאור בביב שלי. איזה אור יש בביב שלי.
אור בוהק שחודר מבעד לחור המנעול,
מאיים לאוורר את הניחוח המיוחד בפנים.
והראש, או הראש. מסתובב מסתובב מסתובב.
השפעת השיכר הסחוט טרי שמעכל את הכבד שלי.
כמה טוב הוא. כמה טוב.
מרענן אותי לעת בוקר. פותח לי את המחשבות.
אבל בביב שלי אף אחד לא יגיד לי מה לעשות.
גם לא המחשבות.
אולי החרא.