"אדי הפחד והחשש עולים מביצת המציאות הטובענית, ומבעד לעצי
הציפיות הצפופים מחייכים שמי האפשרויות, וציפורים מארצות
רחוקות קוראות לי לבוא". (איתמר גלילי, אוקטובר 2000)

כל כך הרבה צער ויגון בעולם, ואני מתבוסס במקור הסבל בעולם
ומחפש כמו שאר העולם "המודרני" כיצד להוסיף להוני הפרטי, בעודי
יודע שבמקרה ותהיה לי מחלה ממארת לא יעזור לי שום סכום בעולם
ואתמודד מול המוות במאבקי להישאר החיים, כיוון שרק כאשר אין לך
דבר מסוים אתה מבין כמה הוא חסר לך.
זוהי אינה הפעם הראשונה בה אני גוער בעצמי על פחדנותי מהחיים
ומחליט אני בצעד תקדימי אשר נוגד את דרך חיי עד כה להפסיק לפחד
ולהתחיל לעשות, אך כרגיל במרוץ החיים האינסופי נטמעת העובדה
הפשוטה שהחיים ברי חלוף הם במרחבי התת מודע, והמודע האכזרי
משתלט על חיי ומוכרח אני לשכוח את שאר בני האדם ולהתמקד
בעצמי.
מאותה סיבה שרוב האנשים משכנעים את עצמם שהם לא כל כך מכוערים,
כך אני משכנע את עצמי שהעולם הוא לא כל כך נורא, כיוון שאם
הייתי בידיעה תמידית על מצב העולם לא הייתי מסוגל לנצל את שנות
חיי המעטות בצורה הטובה ביותר.
מהי הדרך הטובה ביותר? ישנו גרף אשר מראה את רמת ההצלחה
במבחנים ביחס ישיר לרמת הלחץ של אותו אדם.

כאשר האדם שאנן יותר ובטוח בעצמו יותר מדי, הוא אינו נתון ללחץ
והוא לא לומד, ובעקבות זאת אינו מצליח במבחן. מצד שני, יש לנו
את האדם אשר מרוב הלחץ הוא לא מצליח ללמוד ונכשל במבחן מרוב
הלחץ. לבסוף, יש לנו את האדם אשר בטוח בעצמו אך נתון למעט לחץ,
כך שהוא לומד למבחן ובמבחן עצמו אינו נלחץ יותר מדי ולפיכך גם
מצליח במבחן.
החיים כאלו הם, עליך להביא את רגשותייך לסימביוזה, צד אחד אשר
יפציר בך להתקדם במעלה הסולם החברתי תחת חוקי החברה, וצד שני
אשר לא יניח לך לשכוח את חסרי המזל הנאבקים לחיות יום יום
מחדש, אשר למרבה הצער גורמים לכך שאתה תודה על כך שאתה חי
ומנסה להנות מחייך, כיוון שכל עוד יש לך את הבריאות שלך - לא
חסר לך כלום בחיים.