כשהרגש לוחש לך משהו באוזן
ואתה עוצר, או מהסס,
תמיד תפסיד משהו בתוכן,
תמיד יהיה משהו עמוק, שתפספס.

ואם שמעת את הלחש וצעדת סתם קדימה,
בצעד חזק ועם הראש בקיר,
תבין, בדרך הקשה, שהיעד הוא פנימה,
אל מקום שאיש עוד לא מכיר.

וכשתגיע לשם, סוף-סוף תזרח עליך השמש
והוא יבקש ממך לבחור:
"השאר אותי פה", יאמר לך הרגש
"או שתקח אותי החוצה. רק אל תביט לאחור."

זה כבר לא משנה במה בחרת,
כי הראש כבר הסתובב,
תפסת מרובה - לא תפסת!
ונשארת אז לבד, עמוק בתוך הלב.

לעתים, רק להרגיש זה לא מספיק.
צריך לצלול אל מעמקי הרגשות,
בקפיצת ראש, בלי פחדים ומעצורים
ובלי להביט לאחור.
ואז, לפעמים, מתחילים להבין.