נתנו לך חיבוק שלא תשים לב.
בכו מולך שלא תבכה.
סיפרו לך שלא תספר.
חייכו אליך שלא תכעס.
זרקו אותך שאתה לא תזרוק אותם.
שיגעו אותך שלא תשתגע להם.
לימדו אותך שלא תבין דבר.
הראו לך שתסתכל ולא תראה שום דבר.
הבטיחו בשביל שלא תקיים.
אל תבכה ילד, כולם בוכים.
אל תצעק, זה לא ישנה דבר.
אם תרצה תעלה על ההר, ההר תמיד יחכה לך באמת שלו.
תלך לים, הוא תמיד יחכה לדמעותיך.
תהיה אתה, אבל לעולם אל תגלה זאת לאיש.
אז אוהבים אותך, ורק כי הם עצמם מפחדים שלא,
ורוצים בטובתך רק בכדי שלא תשב על מצפונם.
ילד, תחיה.
תחיה, כי אני כבר מת.
כתבו לך דת שתבלבל לך את דעתך.
הסריטו לך סרט שלא תחיה אחד משלך.
חייגו אליך בשביל שלא תוכל לתקשר.
נתנו לך הכל בכדי שלא תוכל כלום.
הרי אתה כל יכול ואתה לא יכול.
ילד, אל תבכה.
אני לא מרגיש כאב. ילד, אל תהיה.
אני לא קיים!
אל תחשוב, אני בחיי לא חשבתי.
למה כל כך כואב לך?
ואני מחייך לעצמי.
ילד, למה אתה לא כואב את עולמי שלי?
למה אתה מקשיב ושומע?
אינך מרגיש, ילד?
למה אתה נעלם ילד? לאן?
לך את כל עולמי נתתי,
חבוט בו בחוזקה.
אני מזמן לא ילד!