|
שלובים הלכנו בדרך לא לנו
שני זרים ערמו מילים על מילים
בתשבץ מושחר.
שזרת אותיות בתבניות ידועות רק לך
פחדת להתקרב אל אמת עלומה.
עירומה העמדת עצמי מולך ו
אני את גלימת ההסוואה הסרתי זמן.
אדרתה של גברת הצפינה אמת ו
מבעד סוגריה חשפה.
רסיסי תקווה קשרו ביניהם
שברי ידיעה אפפו חלל ש
טרם סיגל לעצמו יכולת קבלה.
וקופידון שלח חיציו אל חיבור מוטעם
באהבה עצמית באהבה עצמית באהבה.
והחידה הגדולה - קשו רמזיה
מובלעים מבין שפתיך צירופים כמוסים ו
אני את ידי המנתח זנחתי מכבר
הקשיתי על הבנתי.
טווינו דרכים חדשות בעולם ש
טרם הבין קיומו.
ריצדו אותיות על מסך מנוכר מבעד לשפתי משורר
קרירות עטפתי עצמי לנוכח בריאה ש
כילתה עצמה לפני לידתה.
נסעת,
עוד אשוב. |
|
|
הוא באמת כל
יכול. אני נדהם
מזה כל פעם
מחדש. ישבנו
בהפסקת אספרסו
כשהקב"ה נכנס
וככה עשה לנו את
הבלנד
קולומביאני. סתם
בגלל שהוא
יכול.
היה משהו.
איזה אחלה ג'וב
יש לי
הקופירייטר של
אלוהים מתפנן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.