ישנו משהו חולה בכל סיפור המתחיל ב"היא הייתה היפה בבנות" או
"זהו סיפור על נער שגורלו לא שפר עליו". משהו לא שפוי, אך עם
זאת נורמלי להחליא, ובטח שלא מוצלח במיוחד מבחינה ספרותית
עדכנית. אבל אכזבה לא הורשמה במיוחד מכל הגינונים והאופנות
שחולפות על עולם הספרות פעם בכמה שנים, עם מותו של סופר או
משורר בעל סגנון כתיבה מסוים מאד. היא ראתה בזה עניין חברתי לא
נחוץ, וסלדה משום כך מכל הסתבכות או תחכום בספרי השירה
המגרתיים עליהם שקדה, ללא צורך, ימים רבים.
אכזבה, כשמה כן היא, הורגלה להיות זו שעושה הכל שלא כמו שצריך.
אביה, שבשעה שנולדה היה אב לשש בנות, ורצה בן יותר מכל, קרא לה
כך - ובזאת חתם את עתידה האפור והסגרירי להשפעות חיצוניות, או
מזל טוב, שעשוי היה להגיע לאורך השנים.
כשהייתה עוצמת את עיניה, אכזבה הייתה רואה חזיונות גאונות,
ושביבי עתיד ורוד. היא הייתה רק בת 17, אך עם שורה ארוכה של
חברים דמיוניים, וכשלונות אין ספור. היא הייתה חכמה, וכשרונית,
ורחוקה מלהיות מכוערת. אבל קראו לה אכזבה. והשם מחייב.
פעמים רבות ניסתה אכזבה לשנות את שמה. אפילו משהו קצת פחות
מאכזב היה מספק אותה, אבל היא נזקקה לחתימת שני ההורים, ובכל
פעם שביקשה מהם, הם סירבו בתואנה זו או אחרת.
אבל לפני חצי שנה בדיוק היה יום הולדתה ה- 18. והיא ידעה שמעתה
דבר לא יוכל לה, והיא תשנה את שמה. מעתה, לא תיקרא עוד אכזבה.
במשך השבוע שלפני יום הולדתה שקדה בהתרגשות על שלושה שירים
סתמיים כהרגלה, אותם תכננה להביא יחד עם שאר יצירותיה לחברת
הוצאה לאור, מיד לאחר שתשנה את שמה.
ההכנות ליום המיוחל היו רבות, ואכזבה ניהלה רשימות של שמות
אפשריים ביניהם לא הצליחה להכריע. היו שם הפתעה, הצלחה, הגשמה
ועוד מיני פיצויים קטנים על שמה הטראגי הנוכחי, ואכזבה פשוט לא
הצליחה להחליט. לבסוף קבעה שביום הולדתה תלך למשרד הפנים,
ויהיה מה שיהיה - העיקר להיפטר מהצל הרע הזה שרודף אחריה לכל
מקום שתלך. אכזבה. איזה מין שם זה בכלל?
אותו יום, זה שהיה לפני חצי שנה, קמה אכזבה מוקדם מאד. ומיד
לאחר זריחת השמש יצאה את ביתה ושמה פעמיה למרכז העיר, כשמיטב
שיריה תחת ידה ושמחה בליבה. התכנון היה למסור את שיריה מיד
לאחר שינוי שמה, והיא התרגשה מאד.
כשהגיעה אכזבה למשרד הפנים, והביטה בשמותיהם של כל האנשים
נרשמים בתעודות הזהות שלהם, גמרה אומר בליבה, ויותר לא היה ספק
- היא תקרא הפתעה לטובה. כלומר, גם שם משפחתה (התמים לכאורה),
קשה, שונה. אותו ערב, הניחה הפתעה את כתביה אצל המוציא לאור,
שהבטיח לפרסם את שיריה תוך חצי שנה. הפתעה הייתה מאושרת מאד,
ועבדה קשה על הפרטים הטכניים הנוגעים לספר.
כעבור שישה חודשים, אתמול, ליתר דיוק, יצא לחנויות ספר שיריה
הקיטשי להחריד: "כשמצפים למשהו אחר". לא היה אדם מאושר ממנה
באותו היום. הפתעה הרגישה שהיא על גג העולם והוסיפה לציין
שהרגשה זו עולה על כל ציפיותיה מחיי הפירסום.
הרבה פרפרים חגגו בביטנה אותו ערב, כשציפתה כבר ליום המחרת בו
יפורסמו הביקורות אודות ספרה החדש והראשון.
הפתעה השכימה קום בשנית, ועם זריחת החמה יצאה לקנות את כל
גליונות העיתונים על הדוכן. אפילו עיתון מקומי קטן היא קנתה,
למרות שלא חשבה שתהיה בו ביקורת, או חפצה בה לשם העניין.
דמעות זלגו על לחייה שעה שקראה את הביקורות. המבקרים קטלו את
ספרה בכל עיתון ויש שאפילו לא הגיבו עליו במילים. באותו ערב
המשטרה הגיעה לביתה של הפתעה בעקבות דיווח על התאבדות מהשכנים.
הפתעה נמצאה מתה, כשכדור בראשה ועיתונים מפוזרים סביבה, פתוחים
כולם במדור התרבות. בסיבת המוות נכתב - התאבדות עקב מפח נפש,
והחוקר המשטרתי שעבר על חפציה אותו ערב, הוסיף לתיק מאמר קטן
מעיתון מקומי לא חשוב, שבכותרתו היה כתוב: "הפתעה לטובה -
האכזבה הקשה ביותר מאז אהוד ברק".