לא יכול להיות שהשמן ממנהל מקרקעי ישראל יקח לי את האדנית. אם
הייתי מגדל שם סמים או עובדים זרים, ומשטרת ישראל/ההגירה היו
מחרימים אותה, ניחא. אבל שמתי בה אדמה (ואפילו לא מזובלת).
ששאלתי אותו, את השמן, למה, הוא טען שאני עובר על החוק והפציר
בי, תוך שהוא צורח ורוק עף מהפה שלו אל הריסים בעין הימנית
שלי, שאם לא אתן את האדנית מרצוני, יעקלו לי את הגולף. היה קשה
לי לעכל. אמרתי לו שיקח את הגולף וילך קיבינימאט (תוך שאני
מוריד את החולצה וזורק אותה לרגליו) ואפילו הזכרתי לו שהוא ממש
שמן. הוא אמר לי שאני ישראלי מצוי וצפר לי באמצע הסלון.
בעתירה, זוכיתי מכל אשמה ורק בגלל שאבא של ליטל היה השופט.
עברו פחות מעשרה חודשים. הוא מונה לאחראי אזור דרום אבל זה לא
אומר שלא חששתי מפני בואו.  בחתונה של אבא של ליטל עם אמא שלה
(נו, זו הפעם השניה), פגשתי את השמן. לא הבנתי איך הוא קשור.
הוא הפתיע אותי: "מר אדנית" אמר, "איי איי איי". הטיפ שנתתי
כבר קודם למלצר הספיק כדי שאבקש עוד גלן פידיך, הפעם בשביל
השמן. רציתי, רק לשם העניין להתחבר איתו כדי להבין למה, למה
הוא רצה את האדנית שלי. "שתגדל תבין".
גדלתי. לא הבנתי.