בילבול בין שמיים לארץ
כמו טייס קרב במלחמה הבאה
תינוק בוכה ואימא אוהבת
את אבא
השמיים אולי נראים כחולים
אבל את בובתי הכחולה
נעשה סקי קרח על הר החיים
והפחד גובר ככל שנחליק
נשמעים קולות השבר
נחצה אוקיינוס ונשאיר זיכרון חרוט
מהי הפציעה שבלב שהשארת אהובתי
כמו סלע צללתי בתהומות העצמיות
אחת שתיים שלוש
ואני אחרי
אחריך אחריהם נשאר עומד דומם
היי את שומעת נגמר הכעס
השארתי אותו בבן גוריון בין מושבים
מאובזרים בטלביזיות קטנות
השארתי אותו חבוי בין עצים וקוצים
שם סבבתי ערום צועק את שמו
אני לא צריך שליטה
תעזבי אותי
תחמלי עלי
בלי השכלה בבקשה
אולי הם יזרקו את הפצצה
אולי יאהבו אותי
אימא צעקתי בכל כוחי
עומד מול כיתת יורים
מבזבז את זמנם
אל תבכי סיוט שלי