מסתכלת על רגליי, נעלי הבית מונחות עליהן
אני ממשיכה ללכת ופתאום נעצרת
כי נזכרת - שנעלי הבית קרואות כך מפני שהן נעליים שהולכים איתן
בבית ואני לא בבית!
זה לא הבית שלי!  
כלואה, סגורה, בתוך בית חולים של משוגעים
בתוך מחלקה של משוגעים
בתוך חדר בידוד של משוגעים
למה שמו אותי כאן?
אני רק רוצה למות...

מסתכלת על ידיי, שריטות משורטטות עליהן
אני ממשיכה ללכת ופתאום נעצרת
כי נזכרת - שאין רע בשריטות הללו
הם אומרים שזה פגיעה עצמית ...
אני לא פוגעת בעצמי, זה לא פגיעה עצמית זה נקרא
הנאה עצמית!אני אוהבת את זה
אני רוצה את הפינה שלי, ששם אוכל לשבת מקופלת ובוכה
שורטת, חותכת, חופרת בהנאה
אני רק רוצה לחתוך...

מסתכלת על שפתיי, מילותיי נעות ביניהן
אני ממשיכה ללכת ופתאום נעצרת
כי נזכרת - ששפתי נועדו בכדי שאוכל לדבר ולומר את אשר בליבי.
ולמה לא נותנים לי להתבטא?
למה משתיקים אותי?
מי קבע שלדבר על דם וריקבון זה דבר אסור?
אני אוהבת את זה
אני רק רוצה להתבטא...

מסתכל על עיניי, דמעותיי זורמות מהן
אני ממשיכה ללכת ופתאום נעצרת
כי נזכרת - שהעיניים  שלי נועדו כדי לבכות ולא כדי לראות
את השחור שמסביבי .
למה אומרים להפסיק לבכות?
למה מנגבים לי את הדמעות?
מותר לי
אני רק רוצה לבכות...





(נכתב ב 10.02.04)