ויקטוריה קרוס / געגועים לטרבלינקה |
היא דרכה שם, וכמוה עוד אלפים.
צועדת חרישית על שביל המוות,
הפחד שבדממה.
יריות עמומות
באויר משסף וקר,
זה היופי של הסוף קרב.
כף ידה הרועדת
משולבת בזרועות אימה החולה,
ועוד צרחה נבלעת
בין גרגרי גיהנום
אל בור עצמות מרהיב.
והיא דורכת כאן היום,
הגעגוע שבדממה.
זה הכיעור שלאחר הסוף.
וידיה הרפויות נותרו משולבות
בנשימות אויר שלא שלה.
16.11.03
הקראתי במסע לפולין...
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|