היא דרכה שם, וכמוה עוד אלפים.
צועדת חרישית על שביל המוות,
הפחד שבדממה.
יריות עמומות
באויר משסף וקר,
זה היופי של הסוף קרב.
כף ידה הרועדת
משולבת בזרועות אימה החולה,
ועוד צרחה נבלעת
בין גרגרי גיהנום
אל בור עצמות מרהיב.

והיא דורכת כאן היום,
הגעגוע שבדממה.
זה הכיעור שלאחר הסוף.
וידיה הרפויות נותרו משולבות
בנשימות אויר שלא שלה.

16.11.03
הקראתי במסע לפולין...