בין הדים של מנגינה מוכרת
וצלילים מלווים בשירת קהל אין סופי -
הוא עמד שם.
על פני אדמה שלא ידעה כל כך הרבה צער,
על שפתי הגיהנום.
התכלת שבעיניו נזרק אל תוך אורות
ירוקים. ואדומים. וצהובים.  
ניצוצות נשפכו בדממה אל קולות רועמים.

אחד.
שתים.
שלוש.

חושך של צהלה נשבר
בשלוש יריות חטופות,
ועכשיו הדי הדממה זועקים וחדים מתמיד.
בכי מתערבב עם צרחות דם,
נספג אל תוך אדמה אילמת.
אורות צבעוניים מתערפלים בין עשן של געגועי מוות.
גופו מוטל במורד מדרגות,
וכולם מסביב כואבים אותו
במנגינה בוכיה, מחרישה, וחורקת עורקים.

שיירת שרפים מלווים אותו מסביב
בשירת קול שני,
עוטפים בכנפי זהב בוהקות
ומרחפים מעל כולם,
אל שמיי האלוהים.

1.11.03
בהשראת עצרת הזיכרון ליצחק רבין ז"ל,
השמאלני היחיד שבאמת אהבתי מעולם הפוליטיקה.